מצוות פרשת בא

מצות קדוש החדש

עשה · שמות יב, ב

המצוה נועדה שישראל יעשו את מועדי ה' בזמנם - פסח בעת האביב וסוכות בעת האסיף. ישראל מונים את חודשיהם לפי הלבנה, ושנת הלבנה קצרה משנת החמה בכמעט אחד עשר יום, ואילו התבואה והפירות מבשילים לפי החמה. לולא עיבור השנים היו המועדים זזים מזמנם, ולכן נמסר הדבר לגדולי הדור, כי הוא ענין של חכמה גדולה.

מצות שחיטת הפסח

עשה · שמות יב, ו

שורש המצוה הוא שבני ישראל יזכרו לעולם את הניסים הגדולים שעשה להם ה' ביציאת מצרים. הזכרון אינו נשאר מחשבה בלבד, אלא נעשה בכל שנה למעשה של ממש, בקרבן שנשחט באותו זמן שבו יצאנו לחירות.

מצות אכילת בשר הפסח

עשה · שמות יב, ח

כמו בשחיטת הפסח, גם אכילתו באה לזכור את הניסים הגדולים שעשה לנו ה' כשהוציא אותנו מעבדות. האכילה בלילה שבו יצאנו לחירות קובעת את הזכרון הזה במעשה, ולא בדיבור בלבד.

שלא לאכל הפסח נא ומבשל

לא תעשה · שמות יב, ט

גם מצוה זו באה לזכור את יציאת מצרים. בני מלכים ושרים נוהגים לאכול בשר צלוי, שהוא מאכל משובח, ואילו פשוטי העם מבשלים את מעט הבשר שבידם כדי לשבוע ממנו. ואנו, שאוכלים את הפסח לזכר יציאתנו לחירות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ראוי שנאכל אותו כבני חורין וכשרים. ועוד, הצלי מזכיר את החיפזון שבו יצאנו, כשלא היה פנאי לחכות עד שיתבשל בקדירה.

שלא להותיר מבשר הפסח

לא תעשה · שמות יב, י

גם כאן העיקר הוא זכר ניסי מצרים. מלכים ושרים אינם צריכים לשמור תבשילים מיום ליום, ומה שנותר מסעודתם נשרף כדבר שאין בו צורך. כך אנו נוהגים בפסח, כדי לקבוע בלבנו שבאותו זמן גאל אותנו ה', יצאנו לחירות וזכינו למלכות ולגדולה.

מצות השבתת החמץ

עשה · שמות יב, טו

שורש המצוה הוא לזכור את הניסים שנעשו לנו במצרים, כמו בקרבן הפסח. כשאנו מסירים את החמץ מבתינו, אנו נזכרים שיצאנו משם בחיפזון, ולא היה פנאי לבצק להחמיץ.

מצות אכילת מצה

עשה · שמות יב, יח

שורש המצוה הוא מה שנאמר בקרבן הפסח - לזכור לדורות את הניסים שעשה לנו ה' ביציאת מצרים. אכילת המצה בליל הפסח הופכת את הזכרון הזה למעשה שחוזר בכל שנה, ולא רק לסיפור.

שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח

לא תעשה · שמות יב, יט

המצוה באה כדי שנזכור לעולם את הניסים שנעשו לנו ביציאת מצרים, כמו בקרבן הפסח. והיא מזכירה במיוחד את מה שקרה לנו באותה שעה - מתוך החיפזון אפינו את הבצק מצות, כי לא יכולנו להתמהמה עד שיחמיץ.

שלא לאכל מכל דבר שיש בו חמץ

לא תעשה · שמות יב, כ

שורש המצוה הוא כמו בשאר איסורי החמץ - זכר יציאת מצרים והחיפזון שבו יצאנו. התורה הרחיקה אותנו מן החמץ עד כדי כך שאסרה גם מאכל שהחמץ רק מעורב בו, כדי לחזק את הדבר בלבנו.

שלא נאכיל מן הפסח לישראל משמד

לא תעשה · שמות יב, מג

הפסח נעשה לזכר ניסי מצרים, ולאות שבאותו זמן נכנסנו תחת כנפי השכינה ובאנו בברית התורה והאמונה. לכן אין ראוי להאכיל ממנו מי שעשה את ההפך, יצא מן הכלל וכפר באמונה. זו סברה פשוטה, שאינה צריכה ראיה נוספת.

שלא נאכיל מן הפסח לגר ותושב

לא תעשה · שמות יב, מה

קרבן הפסח בא לזכר חירותנו ולזכר הברית הנאמנה שכרתנו עם ה'. לכן ראוי שיהנו ממנו רק מי שהשלימו את כניסתם לאמונה, ולא מי שעדיין לא באו עמנו בברית שלמה. מאותו שורש מורחק גם הערל מאכילתו.

שלא להוציא מבשר הפסח חוצה

לא תעשה · שמות יב, מו

גם מצוה זו היא לזכר ניסי מצרים. מפני שנעשינו בני חורין ואדונים, הפסח נאכל במקום החבורה ואינו יוצא החוצה, כדרך המלכים שכל סעודתם נאכלת בהיכלם עם אנשיהם. רק הדלים, כשהם מכינים סעודה גדולה, שולחים ממנה מנות לרעיהם, כי הדבר חידוש אצלם.

שלא לשבר עצם מן הפסח

לא תעשה · שמות יב, מו

אין זה מכבודם של בני מלכים לגרור עצמות ולשבור אותן, זו דרכם של עניים רעבים. בכל שנה, בזמן שבו נעשינו ממלכת כהנים וגוי קדוש, ראוי שנעשה מעשים המראים את המעלה שעלינו אליה. והיסוד הגדול הוא שהאדם נפעל לפי מעשיו - לבו ומחשבותיו נמשכים אחר מה שהוא עושה, ולכן ריבוי המצוות לזכר יציאת מצרים קובע אותה בנפשנו לעולם.

שלא יאכל ערל מן הפסח

לא תעשה · שמות יב, מח

שורש המצוה הוא כמו בתושב ובשכיר. הפסח הוא זכר לחירותנו ולכניסתנו בברית עם ה', ולכן ראוי שיאכלו ממנו רק מי שבאו עמנו בברית שלמה.

מצות קדוש בכורות בארץ ישראל

עשה · שמות יג, ב

ה' רצה לזכות אותנו במצוה בראשית פרינו, כדי שנדע שהכל שלו, ואין לאדם דבר בעולם אלא מה שה' מחלק לו בחסדו. אחרי עמל רב, כשהאדם זוכה סוף סוף לפרי ראשון, החביב עליו כבבת עינו, הוא נותן אותו מיד לבורא ומוציא אותו מרשותו. ועוד, המצוה מזכירה את הנס הגדול שעשה לנו ה' כשהיכה את בכורי מצרים והציל אותנו מידם.

שלא לאכל חמץ בפסח

לא תעשה · שמות יג, ג

שורש המצוה הוא כמו בשאר מצוות הפסח - לזכור לעולם את הניסים שעשה לנו ה' ביציאת מצרים. ההימנעות מחמץ בכל ימי החג מזכירה לנו את הלחם שלא הספיק להחמיץ, ואת החיפזון שבו יצאנו לחירות.

שלא יראה לנו חמץ בפסח

לא תעשה · שמות יג, ז

גם כאן השורש הוא כבשאר מצוות הפסח - זכר יציאת מצרים. כשאין חמץ נמצא בכל רשותנו במשך כל החג, הבית כולו נעשה תזכורת לגאולה, ומתוך המעשה הזכרון נקבע בלב.

מצות ספור יציאת מצרים

עשה · שמות יג, ח

יציאת מצרים היא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו, ולכן אין פלא שנצטווינו עליה מצוות רבות, ואנו מזכירים אותה תמיד בברכות ובתפילות. היא אות ומופת לכך שהעולם נברא, ושיש בורא קדמון, חפץ ויכול, שעשה את הכל ובידו לשנות את הטבע כרצונו, כמו ששינה אותו במצרים בשבילנו. זכרון זה משתיק את הכופרים ומבסס את האמונה שהשגחתו ויכולתו של ה' חלות על הכלל ועל כל פרט.

מצות פדיון פטר חמור

עשה · שמות יג, יג

המצוה באה כדי שבני ישראל יזכרו לעולם את הנס שעשה להם ה' ביציאת מצרים, כשהיכה את כל בכורי המצרים. הכתוב מדמה את המצרים לחמורים, ולכן דווקא בפטר החמור נקבע הזכר לנס הזה.

מצות עריפת פטר חמור

עשה · שמות יג, יג

שורש המצוה הוא כמו בפדיון פטר חמור - זכר הנס שבו היכה ה' את בכורי מצרים, שהכתוב מדמה אותם לחמורים. המצוה משלימה את מצות הפדיון, כך שבכל פטר חמור נקבע זכר לנס, בין שנפדה ובין שלא נפדה.