אליעזר בן-חיים (חיימזון) ז"ל

אליעזר בן-חיים (חיימזון) נולד בשנת 1935 בעיירה מיידן שליד קולבושובה בדרום-מזרח פולין, החמישי מבין שישה ילדים. אביו, שמואל חיים, היה זגג, שעבר בין העיירות ברגל.

בספטמבר 1939 הבין האב — היחיד בסביבה שקרא עיתונים גרמניים — את מה שמתקרב, והמשפחה ברחה מזרחה. האחות הבכורה רחל, שהתארחה אצל דודה בקרקוב, חזרה לעיירה לחפש את המשפחה — ונרצחה ביער יחד עם כל יהודי העיירה.

משם: לבוב, גירוש לסיביר, ואחר כך ארבע שנים בעיירה נאוקט שליד אוש בקירגיזיה. האב גויס לצבא האדום כמתרגם במחנות שבויים גרמנים; האם גידלה לבדה חמישה ילדים — מניקיון בבתים זרים, מדייסת תירס, ממנת לחם של מאה גרם. "הייתי הולך לישון רעב וקם רעב", סיפר אליעזר.

אחרי המלחמה — שלושה חודשים ברכבת חזרה לפולין. בשצ'צ'ין נודע לאם מה עלה בגורל בתה הבכורה וכל משפחתה — ולבה החל לבגוד בה. אחר כך מחנות העקורים בגרמניה: ברלין, רוזנהיים, שוורצנבורן, קאסל, פלדאפינג. בז' בתמוז תש"ט, יולי 1949, נפטרה האם במינכן; קברה בין הראשונים בבית העלמין היהודי החדש של העיר.

חולים לא הורשו לעלות, והמשפחה נתקעה במחנה — ובגיל חמש-עשרה עלה אליעזר לבדו: ברכבת עד נאפולי ובאונייה "קוממיות", וב-2 בספטמבר 1950 ירד בנמל חיפה. לפקידים שלא מצאו לו מקום אמר: "תחזירו אותי לגרמניה — מפה אני לא זז". מקום נמצא: מוסד ניצנים שליד אשקלון, שם למד מסגרות ואינסטלציה. האב והאחיות עלו ב-1952 — למעברת עמישב בפתח תקווה.

ב-1955 גויס לחטיבת גבעתי ובילה חצי שנה במארבי לילה מול הפדאיונים בגבול עזה. אחר כך — ארבע מלחמות: קדש, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים — 166 ימים בסיני. "כדורים עפו סביבי כמו גשם ולא נגעו בי. אימא שלי שמרה עליי".

ב-1962 נשא את עדינה. שלושה ילדים, עשרה נכדים — "מניין", היה מחייך. בפתח תקווה היה ממייסדי בית הכנסת תפארת צבי, ובמשך עשרות שנים זכו דורות של מתפללים לברכת הכהנים מפיו.

"תאהבו את המדינה — אין לנו אחרת", ציווה. "והכי חשוב: שיהיה שלום בינינו. אחרת אין לנו כאן עתיד".

על פי עדות הווידאו שנרשמה ב"יד ושם" בפתח תקווה, נובמבר 2022.