גדליה אוריה ז"ל

גדליה אוריה נולד בשנת 1940 בכפר במחוז בגמדר שבאתיופיה, סמוך לגונדר, בקהילת ביתא ישראל. את ראשית תלמודו קיבל אצל המורה גטה ירמיהו בכפר אזזו.

בראשית 1955, נער כבן חמש-עשרה, נבחר לקבוצת בני הנוער של ביתא ישראל שנשלחו ללמוד בבית המדרש למורים בכפר בתיה שבישראל — "הגשר הראשון" בין יהדות אתיופיה לארץ. בתום ההכשרה, בסוף 1957, שב לאתיופיה ולימד בבתי הספר היהודיים — בווזבה, באמבובר ובטדה. ברבות השנים הקים וניהל בית ספר, וכתב ספרים.

באביב 1977 הטיל עליו חיים הלחמי, שליח היא"ס, לרכז את רשימות המועמדים לעלייה במחוז גונדר. פעילותו הציונית הפכה אותו למטרה בעיני המשטר הצבאי: הוא ניסה להימלט מאתיופיה כמה פעמים, נתפס, נכלא ועונה. לימים הוכר רשמית כאסיר ציון; לפי פרסומי עיריית פתח תקווה אף נגזר עליו עונש מוות, והוא ניצל לאחר שראש הממשלה מנחם בגין פנה לשליט אתיופיה מנגיסטו היילה מריאם.

בשנות השמונים פעלה האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה לשחרורו, וב-1984 הצליח לצאת מאתיופיה בתואנה של עבודה בקניה — ומשם עלה ארצה עם משפחתו.

את ביתו קבע בפתח תקווה. הוא יצא למסע הסברה בצפון אמריקה למען עליית ביתא ישראל, השתתף מטעם הסוכנות היהודית בהכנות ל"מבצע שלמה", ושנים ארוכות עבד כעובד סוציאלי-חינוכי באגף הרווחה של העירייה, מלווה משפחות עולים בצעדיהן הראשונים בעיר.

בבית הכנסת "תפארת צבי" זוכרים אותו מתפלל יקר, שהתפלל כאן שנים ארוכות יחד עם משפחתו — חלק טבעי ואהוב מן הבית הזה.

בשנת 2019 העניקה לו העירייה את אות "יקיר העיר פתח תקווה". גדליה אוריה נפטר ב-13 במאי 2021. ביוני 2026 נקראה על שמו הספרייה הציבורית במתנ"ס יוספטל, ולוח ההוקרה מתאר אותו כסופר ומשורר, אסיר ציון ומחלוצי העלייה — איש חינוך, חסד ואמת.

המקורות: הערך "גדליה אוריה" בוויקיפדיה העברית; פרסומי עיריית פתח תקווה והעיתונות המקומית על אות יקיר העיר (2019) ועל קריאת הספרייה במתנ"ס יוספטל על שמו (2026).