מצוות פרשת מסעי

מצות ישראל לתת ערים ללוים לשבת בהן והן קולטות

עשה · במדבר לה, ב

שבט לוי הוא מבחר השבטים ומוכן לעבודת בית ה', ואין לו חלק בשדות ובכרמים, אבל ערים לשבת בהן הוא צריך. ומפני גודל מעלתם נבחרה ארצם לקלוט את ההורג בשגגה, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת. ועוד, מפני שהם בעלי מידות טובות וחכמה, לא ישנאו את הרוצח שנמלט אליהם ולא יפגעו בו, אף אם הרג אחד מאוהביהם.

שלא להרג מחיב קדם שיעמוד בדין

לא תעשה · במדבר לה, יב

דיני נפשות הם דבר קשה מאוד הדורש דקדוק רב, והדיינים נצטוו לחפש כל זכות שתציל את הנידון, אף שלא יטו את הדין. לכן אין להמית מי שנתחייב עד שיעמוד בבית דין, ואפילו העדים שראו את המעשה בעיניהם אינם דנים אותו, כי מי שראה את הדבר בעצמו לא יוכל להפוך בזכותו.

מצות בית דין לשלוח מכה נפש בשגגה מעירו לערי מקלט ועל הרוצח בעצמו ללכת שם

עשה · במדבר לה, כה

עוון הרציחה חמור מאוד, כי בו השחתת העולם. לכן ראוי שמי שהרג אפילו בשגגה יצטער על התקלה הגדולה שבאה על ידו בצער הגלות, הקרוב כמעט לצער מוות - להיפרד מאוהביו ומארץ מולדתו ולגור עם זרים. ועוד, בעיר המקלט הוא ניצל מגואל הדם, שהרי שוגג היה, וקרובי ההרוג אינם רואים אותו תמיד לנגד עיניהם במקום שקרתה הרעה.

שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות

לא תעשה · במדבר לה, ל

דיני נפשות צריכים דקדוק רב, ובית הדין מחויב לחפש כל זכות שתציל את הנידון. עד שראה את המעשה בעיניו כבר גמר בלבו שהנידון חייב, ולא יוכל להפוך בזכותו, ולכן אסור לו להיות בין הדנים באותו משפט.

שלא לקח כפר להציל ממות הרוצח

לא תעשה · במדבר לה, לא

שורש המצוה ידוע - אילו הותר לקבל כופר מן הרוצח, כל מי שגדול ועשיר מחברו היה הורג אותו בשעת כעס ומשלם את כופרו. כך הייתה חרב איש באחיו, והיישוב היה חרב.

שלא נקח כפר ממחיב גלות לפטרו מן הגלות

לא תעשה · במדבר לה, לב

כשם שאין לוקחים כופר מרוצח במזיד, כך אין לוקחים אותו מן ההורג בשגגה כדי לפטור אותו מן הגלות. אילו יכול היה אדם לקנות את פטורו בכסף, היו העשירים מקלים ראש בחיי אדם, והגלות לא הייתה משיגה את מטרתה, שיצטער ההורג על התקלה שבאה על ידו.