מצוות פרשת פנחס

מצות דיני נחלות

עשה · במדבר כז, ח

המצוה באה ללמד שהעולם בידי אדון המשגיח על כל בריותיו, ורק ברצונו זוכה כל אדם בנכסיו. מתנת ה' מבורכת ונועדה להימשך לעולם, ולכן אין ראוי שתיפסק במות האדם, אלא תעבור מעצמה לבנו או לבתו, שהם המשך גופו. ואם אין לו צאצאים, ראוי שתעבור לקרובים לו ביותר, שאולי זכותם או דרכם הטובה סייעו לו לזכות בנכסים.

מצות תמידין בכל יום

עשה · במדבר כח, ב

הקרבנות נועדו לעורר את לבנו, כי האדם נפעל לפי מעשיו. וכמו שהאדם צריך מזון פעמיים ביום, בבוקר ובערב, כך נצטווינו לעבוד את בוראנו פעמיים ביום, עם זריחת השמש ועם נטייתה לערב, כדי שעבודת העבד לעצמו לא תהיה גדולה מעבודתו לאדונו. כל זה כדי לעורר את רוחנו לזכור תמיד את בוראנו, וכך נכשיר את מעשינו ונזכה בטובו.

מצות קרבן מוסף של שבת

עשה · במדבר כח, ט

האדם נפעל לפי מעשיו, ומחשבתו נדבקת בדבר רק על ידי מעשה, ולכן נצטווינו לעשות מעשה מיוחד לכבוד היום. בקרבן הנוסף של שבת נקבע במחשבתנו גודל היום וקדושתו, ושבששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ.

מצות קרבן מוסף בכל חדש וחדש

עשה · במדבר כח, יא

השמש והירח פועלים בעולם השפל בכוח שה' נתן בהם, ומפורסם שחידוש הלבנה משפיע על דברים רבים בארץ, מן הצמחים ועד גוף האדם. לכן בחידוש הלבנה ראוי לנו גם כן לחדש ולהקריב לשמו קרבן נוסף, כדי לעורר את רוחנו ולקבוע בלבנו שכל החידושים שבעולם באים ממנו, ושכוחם של הגלגלים אינו אלא מאת ה' לבדו. עם המחשבה הזכה והאמיתית הזאת מתעלה נפשנו, וברכת ה' חלה עלינו.

מצות קרבן מוסף ביום חג השבועות

עשה · במדבר כח, כו

האדם נפעל לפי מעשיו, כי בהיותו בעל חומר מחשבתו נדבקת בדבר רק על ידי מעשה. לכן נצטווינו להקריב ביום חג השבועות קרבן מיוחד לשם היום, כדי שנתן את לבנו לגודל היום ולקדושתו ולטובות שגמל לנו ה' בזמן הזה.

מצות שופר בראש השנה

עשה · במדבר כט, א

האדם בעל החומר אינו מתעורר אלא על ידי מעורר, כמו שבמלחמה מריעים כדי לעורר את הלוחמים. ראש השנה הוא היום שבו נידונים כל באי העולם, ולכן כל אחד צריך לעורר את לבו לבקש רחמים על חטאיו, וקול השופר מעורר מאוד את לב שומעיו. ועוד, הקולות השבורים של התרועה מזכירים לאדם לשבור את יצר לבו הרע, והשופר הכפוף מקרן איל רומז לו לכוף את לבו לשמים.