מצוות פרשת ויקרא

מצות מעשה העלה

עשה · ויקרא א, ג

שורש המצוה הוא מה שנאמר בבניין המקדש - הלב נמשך אחר המעשים. אדם שחטא אינו מטהר את לבו בדיבור בלבד, אבל כשהוא טורח להביא בהמה מעדרו אל המקדש ועושה את כל מעשה הקרבן, נקבע בנפשו רוע החטא והוא נשמר ממנו להבא. ואף קרבן נדבה, שאין עמו חטא, מלמד מוסר, כי הקרבן הוא דמיון להשפלת הגוף ולעילוי הנפש.

מצות קרבן מנחה

עשה · ויקרא ב, א

קרבן מבעלי חיים הוא דימוי חזק לאדם - הוא רואה בעל חיים כמותו, אלא שאין בו שכל, נשרף וכלה, ומבין שכך תאבד נפשו אם יתמיד במעשים בהמיים. קרבן מן הקמח בא גם הוא להכניע את היצר, שהאדם רואה שבגלל חטאו עליו לשרוף מממונו, אבל דימויו חלש יותר. ואולי לכן הוא נקרא מנחה, כמו מתנות קטנות שבני אדם נותנים זה לזה, ומפני שרבות מן המנחות באות בנדבה.

שלא להקריב שאר או דבש

לא תעשה · ויקרא ב, יא

ספר החינוך כותב ששורשי מצוה זו נסתרים מאוד, ומה שהוא אומר הוא רק רמז, כדי שהלומדים הצעירים יידעו שיש טעם לדברי התורה. כל ענייני הקרבן נועדו לעורר את מחשבת המקריב, והחמץ נעשה בהמתנה ארוכה, ולכן הרחקתו מן הקרבן מלמדת את האדם זריזות ומהירות בעבודת ה'. והקפידה גדולה יותר במנחת היחיד, כי היחיד נוטה יותר לעצלות, ואילו רבים מזהירים זה את זה.

שלא להקריב קרבן בלא מלח

לא תעשה · ויקרא ב, יג

כל עניין הקרבן הוא שהלב נמשך אחר המעשים - כשאדם טורח ומביא קרבן, נפשו מתעוררת ומתקנת. לכן צריך שהקרבן יהיה שלם ולא יחסר בו דבר לפי מנהג בני אדם, ומאכל בלי מלח אינו ערב לאיש, לא בטעמו ולא בריחו, ולא היה מעורר את לב המקריב.

מצות מליחת הקרבן

עשה · ויקרא ב, יג

משורשי הקרבן להכשיר וליישר את נפש המקריב, ולכן נצטווה להביא דברים טובים וערבים שיעוררו את לבו. גם המלח בא מן השורש הזה, שהמעשה יהיה שלם, כי בלי מלח שום דבר אינו ערב. ועוד המלח רומז לדבר, שהוא מקיים כל דבר ומציל אותו מקלקול ומרקבון, וכך במעשה הקרבן ניצל האדם מן ההפסד ונפשו נשמרת וקיימת לעד.

מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה

עשה · ויקרא ד, יג

הקרבן נועד להכניע את הנפש המתאווה ולהגדיל את נפש השכל. כשגדולי הדור טועים בהוראה, ברור שהטעות באה מחולשה בשכלם, וצריך לחזק אותו. לכן הם באים אל המקדש, מקום שפע השכל, ועושים מעשה קרבן, ומתוך המעשה הם מתבוננים בפחיתות הנפש הבהמית הטועה ובחשיבות השכל, ומתוך מחשבה טהורה זו יעיינו היטב בכל הוראותיהם לעולם.

מצות קרבן חטאת ליחיד ששגג במצות לא תעשה שחיבין עליה כרת

עשה · ויקרא ד, כז

משורשי הקרבן להשפיל את הנפש החוטאת. אדם שחטא אינו מטהר את לבו בדיבור בלבד, אבל כשהוא טורח להביא בהמה אל המקדש ועושה את כל מעשה הקרבן, רוע החטא נקבע בנפשו והוא נשמר ממנו להבא.

מצות עדות

עשה · ויקרא ה, א

במצוה זו יש תועלת גדולה לבני אדם, והדבר ידוע לכל ואינו צריך הסבר. בלי עדים שמעידים את מה שידעו, אי אפשר להוציא את הדין לאמיתו ולהציל את העשוק מיד עושקו.

מצות קרבן עולה ויורד

עשה · ויקרא ה, א

הקרבן נועד להזכיר לאדם, בכוח המעשה, שהרע את מעשיו, כדי שיבקש מחילה מה' על מה שעשה ויישמר להבא. ה' בחכמתו יודע את חולשתם של בני האדם, ולכן הקל עליהם את הכפרה בחטאים אלה וקבע אותה לפי עושרו ועניו של כל אחד. כי המכשול בהם קרוב מאוד, ובמיוחד חטא הלשון, כמו השבועות, מצוי ותמידי יותר מחטא המעשה.

שלא להבדיל בחטאת העוף

לא תעשה · ויקרא ה, ח

ספר החינוך מציע רמז - חטאת העוף היא קרבן של עני, ולכן היא נעשית בציפורן ולא בסכין, כדי שהכהן לא יטרח לחפש סכין ולבדוק אותה והעני לא יתעכב ויתבטל ממלאכתו, ללמד שיש למהר בצורכי העני. ואיסור ההבדלה בא להדר את הקרבן, כי העוף שראשו מחובר אליו נאה יותר, וראוי להדר בכל כוחנו את קרבנו של העני ולא להוסיף על דלותו גם דלות בקרבן. ועוד יש רמז בכך שהמליקה נעשית מול העורף, שלא נהיה קשי עורף.

שלא לתן שמן זית במנחת חוטא

לא תעשה · ויקרא ה, יא

השמן רומז למעלה ולגדולה - הוא צף מעל כל המשקים, ובו מושחים את המלכים והכהנים. לכן אין ראוי לתת ממנו במנחת החוטא, שצריך להראות דאגה ושפלות על שבאה עבירה בידו. ועוד, יש בזה חמלה על העני, שלא להטריח אותו להביא שמן, כי ה' אינו מטריח את בריותיו.

שלא לתת לבונה במנחת חוטא

לא תעשה · ויקרא ה, יא

הטעם כמו בשמן - הלבונה, כמו השמן, היא דבר של חשיבות והדר, ואין ראוי לתת אותה במנחה של חוטא, שצריך להראות דאגה ושפלות על עבירתו. ועוד, ה' חומל על העני ואינו מטריח אותו להביא דבר יקר, אלא מסתפק במעט קמח שכל אדם מוצא.

מצות תוספת חמש לאוכל מן ההקדש או מועל בו

עשה · ויקרא ה, טו

המצוה נועדה להטיל על כל אדם אימה ויראה מלהתקרב אל ענייני הקודש. וכשהקודש גדול ונורא בעיני בני אדם, יראתם מן המקדש מביאה אותם לענווה ולהכנעה לפני ה'.

מצות קרבן אשם תלוי

עשה · ויקרא ה, יז

המצוה נועדה שהאדם יהיה זהיר וירא חטא, ויעיין היטב בכל מעשיו כדי שלא ייכשל בעבירה. לכן חייבה אותו התורה להביא קרבן כשלא נזהר די הצורך ונולד לו ספק. והראיה שהקרבן בא לכפר על ההתרשלות ולא על החטא עצמו היא שאם יתברר לו אחר כך שחטא, עליו להביא חטאת שלמה.

מצות קרבן אשם ודאי

עשה · ויקרא ה, כא

שלא יחשוב אדם שמאחר שהשבת הגזלה מתקנת את החטא, מותר לו לגזול מחברו ככל שירצה ולהשיב אחר כך, כאילו לא חטא מעולם - מחשבה כזו הייתה פותחת פתח לעוברי עבירה. לכן לימדה התורה שגם אחרי ההשבה והתוספת צריך קרבן כדי לכפר. כי מי שעבר על רצון בוראו לא נפטר בהחזרת הממון לבדה.

מצות השבת גזל

עשה · ויקרא ה, כג

בעל החינוך כותב ששורש המצוה ידוע וגלוי לכל. השכל עצמו מרחיק את הגזל, כי מי שגוזל את החלש ממנו יודע שכשיבוא חזק ממנו ייגזל גם הוא, והגזל מחריב את יישוב העולם. לכן אין די בהימנעות מגזל, אלא מי שגזל חייב לתקן את העוול ולהשיב לבעליו את מה שנטל.