מצוות פרשת יתרו

מצות האמנה במציאות השם

עשה · שמות כ, ב

שורש המצוה גלוי לכל - האמונה במציאות ה' היא יסוד הדת כולה, ומי שאינו מאמין בה כופר בעיקר. האמונה היא שיקבע אדם בנפשו שכך היא האמת ושאי אפשר אחרת, ויאמר זאת בפיו לכל שואל, כי הדיבור מוציא את מה שבלב מן הכוח אל הפועל ומחזק אותו. ומי שזוכה לעלות בחכמה ולהבין זאת בהוכחה ברורה, מקיים את המצוה בדרך המובחרת.

שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו

לא תעשה · שמות כ, ג

ספר החינוך כותב ששורש המצוה גלוי וידוע לכל. זהו העיקר הגדול שבתורה, שהכל תלוי בו, ועל כן אמרו חכמים שמי שמודה בעבודה זרה כאילו כופר בתורה כולה. האמונה בה' לבדו היא היסוד שכל שאר המצוות עומדות עליו.

שלא לעשות פסל

לא תעשה · שמות כ, ד

שורש המצוה ידוע - להרחיק את האלילים מן העולם ומן הלב. לכן אסרה התורה אפילו את עצם עשיית הפסל, גם אם העושה אינו עובד אותו, כדי להסיר את המכשול מראשיתו.

שלא להשתחות לעבודה זרה

לא תעשה · שמות כ, ה

ספר החינוך כותב ששורש המצוה ידוע, והוא כשורש כל איסורי עבודה זרה - שנאמין בה' לבדו ולא נכבד שום נברא כאלוה. ההשתחוויה היא מחוות הכניעה המובהקת ביותר, ולכן היא שמורה לה' בלבד.

שלא לעבוד ע"ז במה שדרכה להעבד

לא תעשה · שמות כ, ה

גם כאן ספר החינוך כותב ששורש המצוה ידוע. כל דרך עבודה שנהגו לעבוד בה אליל אסורה עלינו, כדי שלא ניתן לשום כוח או נברא את הכבוד הראוי לה' לבדו.

שלא לשבע לשוא

לא תעשה · שמות כ, ז

המצוה באה לקבוע בלבנו ולחזק את האמונה שה' קיים לעד, ואין קיום כקיומו. לכן כשאנו מזכירים את שמו הגדול עלינו להזכיר אותו באימה וביראה, ולא בקלות ראש כמו שמדברים על דברים חולפים. ומאותו שורש נאסרה גם שבועת שקר, כי מי שנשבע הוא כמי שמתחייב שדבריו יעמדו בלי שינוי, כשם שה' קיים ואינו משתנה.

מצות קדוש שבת בדברים

עשה · שמות כ, ח

מתוך מעשה הקידוש אנו מתעוררים לזכור את גדולתו של יום השבת, וקובעים בלבנו את האמונה שה' ברא את העולם בששה ימים. לכן נצטווינו לקדש על היין, שהוא סועד ומשמח ומעורר את האדם, כי האדם נפעל לפי מה שמעורר אותו ולפי מעשיו.

שלא לעשות מלאכה בשבת

לא תעשה · שמות כ, י

אנו פנויים מעיסוקינו לכבוד השבת כדי לקבוע בנפשנו את האמונה בבריאת העולם, שהיא החבל המושך את כל יסודות הדת. כשכל העם שובת יום אחד בשבוע ושואלים מה טעמה של מנוחה זו, התשובה היא שבששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וכל אחד מתחזק מכך באמונה האמיתית. ועוד, השבת מזכירה את יציאת מצרים, שם היינו עבדים ולא יכולנו לנוח כשרצינו, וה' הוציאנו משם וציוונו לנוח ביום השביעי.

מצות כיבוד אב ואם

עשה · שמות כ, יב

ראוי לאדם להכיר טובה למי שהיטיב עמו, ולא להיות כפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בעיני אלוקים ואדם. האב והאם הביאו אותו לעולם ויגעו בו רבות בילדותו, ולכן ראוי לו לכבד אותם ולהועיל להם ככל יכולתו. וכשמידה זו נקבעת בנפשו, הוא עולה ממנה להכיר את טובתו של ה', שהוא סיבת קיומו וקיום כל אבותיו, שנתן לו נשמה ודעת ודואג לכל צרכיו כל ימיו.

שלא להרג נקי

לא תעשה · שמות כ, יג

שורש המצוה גלוי וידוע לכל. ה' ברא את העולם וציווה אותנו לפרות ולרבות כדי שיהיה מיושב, ולכן אסר עלינו להחריב אותו במו ידינו על ידי הריגת בני אדם, שהם מיישבי העולם.

שלא לגלת ערות אשת איש

לא תעשה · שמות כ, יג

ה' רצה שהעולם יתיישב כסדרו, ושיהיה ידוע לכל אדם מי הוא אביו. הניאוף מטשטש זאת, ובכך הוא פוגע במצוות רבות - בכיבוד אב ואם, כשהבנים אינם מכירים את אבותיהם, ובאיסורי הקרובות, כשאנשים אינם יודעים מי קרוביהם. יש בו גם צד של גזל, שהשכל עצמו מרחיק, והוא מעורר קנאה עזה ולא פעם אף מביא לשפיכות דמים.

שלא לגנב נפש מישראל

לא תעשה · שמות כ, יג

ספר החינוך כותב ששורש המצוה גלוי לכל. מי שגונב אדם ומוכר אותו גוזל ממנו את חירותו ואת עצמו, והרע שבדבר ברור לכל בר דעת.

שלא להעיד בשקר

לא תעשה · שמות כ, יג

שורש המצוה גלוי - השקר מאוס בעיני כל בעל שכל. ועוד, העולם עומד על עדות אמת, שהרי כל מריבות בני אדם מוכרעות על פי עדים. לכן עדות שקר מביאה לחורבן החברה המיושבת.

שלא לחמד

לא תעשה · שמות כ, יד

החמדה היא מחשבה רעה הגורמת לאדם תקלות רבות. מי שקבע בלבו לקחת את מה שחמד אינו שם לב לשום דבר - אם חברו אינו רוצה למכור, הוא ייקח ממנו בכוח, ואם יעמוד כנגדו, עלול אף להרוג אותו. כך קרה לנבות, שנהרג על כרמו שחמד אחאב.

שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי

לא תעשה · שמות כ, כ

האדם נברא בצלם אלוקים, ופירוש הדבר הוא השכל שניתן בו, שהרי אין שום דמיון של ממש בין ה' לבין נבראיו. התורה אסרה לעשות דמות אדם אפילו לנוי, כדי להרחיק את עבודה זרה.

שלא לבנות אבני גזית

לא תעשה · שמות כ, כב

המזבח הוא המקום שבזכותו באים לנו כפרת העוון, הברכה והשלום, ולכן נצטווינו שלא לבנות אותו בכלי שנועד להשחתה - הברזל, שכורת ומשמש תמיד לשפיכות דמים. האדם נפעל לפי מעשיו ומחשבותיו הולכות אחריהם, ולכן ראוי שגם מעשינו יתאימו לכוונת הדברים.

שלא לפסע על המזבח

לא תעשה · שמות כ, כג

כמו במצוה הקודמת, גם כאן המטרה היא לקבוע בנפשנו את היראה מן המקום ואת חשיבותו, ולכן הוזהרנו שלא לנהוג שם קלות ראש בשום דבר. כולם יודעים שהאבנים אינן רואות ואינן שומעות ואינן מקפידות על ביזיון, אבל העיקר הוא לצייר בלבנו את כבוד המקום, כי הלב נפעל מתוך המעשה.