מצוות פרשת משפטים

מצות דין עבד עברי

עשה · שמות כא, ב

הקדוש ברוך הוא רצה שעמו ישראל יהיה עם קדוש, מעוטר בכל המידות הטובות, כי מתוך כך תחול עליהם הברכה. החסד והרחמים הם מן המידות המשובחות שבעולם, ולכן ציוונו לרחם על מי שנמצא תחת ידינו ולגמול עמו חסד.

מצות יעוד של אמה העבריה

עשה · שמות כא, ח

ה' ריחם על הנערה הענייה שנמכרה ועל אביה שנאלץ למכור אותה, ולכן ציווה את הקונה לשאת אותה לאשה ולעשותה גבירה. ואם אינו חפץ בה לעצמו, ישיא אותה לבנו, או שיסייע לה לצאת מעבדות, ולא יחזיק בה עד סוף זמן המכירה רק משום שעבודתה טובה בעיניו. כל זה מחסדי ה' על בריותיו וממידותיו הנעלות.

מצות פדיון אמה העבריה

עשה · שמות כא, ח

שורש המצוה הוא כמו במצות הייעוד - רחמי ה' על הנערה הענייה שנמכרה ועל אביה שנאלץ למכור אותה. לכן הקונה נדרש לסייע לה להיפדות ולצאת מעבדות, ולא להשאיר אותה תחת ידו רק משום שעבודתה נוחה לו.

שלא ימכר אמה עבריה הקונה אותה מיד האב

לא תעשה · שמות כא, ח

ה' רצה לזכות אותנו, ולכן ציווה אותנו לנהוג במידת החמלה, שהיא אהובה לפניו. נערה שכבר נמכרה פעם אחת מתוך עוני לא תימכר שוב מיד ליד.

שלא לגרע שאר כסות ועונה

לא תעשה · שמות כא, ט

ספר החינוך אינו מפרט כאן שורש נפרד, אבל הוא מלמד מן המצוה קל וחומר - אם אסור לגרוע ממזונה, מלבושה ועונתה של אמה שנקנתה בכסף, קל וחומר שאסור לגרוע מאלה לשום אשה מבנות ישראל. זהו המשך של רחמי ה' על הנערה הענייה, שנאמרו במצות הייעוד.

מצות בית דין להרג בחנק המחיב

עשה · שמות כא, יב

שורש המצוה גלוי לכל, כמו שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ - אילולא היראה מן הדין, היו בני אדם הורגים זה את זה. ה' בחכמתו קבע שיש עבירות שעונשן מיתת חנק, שהיא מיתה מהירה, ולא סקילה או שריפה שיש בהן צער רב.

שלא להכות אב ואם

לא תעשה · שמות כא, טו

המצוה באה ליסר את הנבלים שמרימים יד על מי שהביאו אותם לעולם ברצון ה' ועשו עמם טובות רבות. זו כפיות טובה חמורה, והחברה אינה יכולה לעמוד בלי משפט השומר על הסדר הזה, כמו שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ.

מצות דיני קנסות

עשה · שמות כא, יח

ספר החינוך כותב שאין צורך לחפש את טעמם של דיני התורה, כי הדבר מובן מן השכל. אם אין משפט, בני אדם אינם יכולים לחיות יחד ולהתקיים זה לצד זה, והעולם אינו יכול לעמוד בלי משפט.

מצות בית דין להרג בסיף המחיב

עשה · שמות כא, כ

ה' רצה לעקור מעמו הקדוש את רוע הלב ואת האכזריות. לכן מי שכעסו גבר עליו עד שהיכה למוות את עבדו, השרוי בביתו ואין לו מושיע, נידון למיתה. ואף שהעבד קנוי לו בכספו והוא עצמו הפסיד את ממונו במותו, אין בכך כדי לפטור אותו, כי הוא נתן לכעסו לשלוט בו עד כדי כך.

מצות בית דין לדון נזקי בהמה

עשה · שמות כא, כח

כל מצוות המשפט שבתורה שורש אחד להן, והוא מובן מן השכל - בלי משפט החברה אינה יכולה להתקיים. כשבהמתו של אדם מזיקה לחברו, בית הדין קובע מי חייב ובכמה, וכך כל אחד לומד לשמור על מה שבידו כדי שלא יזיק לאחרים.

שלא לאכול בשר שור הנסקל

לא תעשה · שמות כא, כח

המצוה באה לקבוע בדעתנו שמי שבאה תקלה על ידו מורחק ומאוס בעיני אלוקים ואדם, ואפילו בשוגג, כמו הבהמה שאין בה דעת, וכל שכן מי שעושה זאת בזדון. כשנתבונן בכך, נלמד להיזהר מאוד בכל מעשינו, כדי שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם.

מצות בית דין לדון בנזקי הבור

עשה · שמות כא, לג

שורש המצוה הוא כשורש כל דיני המשפט - העולם אינו יכול להתקיים בלי משפט. מי שחפר בור או השאיר אותו מגולה הוא בעל התקלה, והדין מלמד כל אדם לשמור שלא ייגרם נזק מתוך רשותו.

מצות בית דין לדון גנב בתשלומין או במיתה

עשה · שמות כא, לז

שורש מצות המשפט ידוע - בלי משפט אין בני אדם יכולים לחיות יחד. כשהגנב נדרש להשיב את מה שלקח ולשלם עליו, רכושו של כל אדם מוגן והחברה נשמרת מן ההפקרות.

מצות בית דין לדון בנזקי הבער

עשה · שמות כב, ד

שורש מצות המשפט ידוע, והוא כשורש כל דיני הנזיקין. גם כשהנזק נעשה בדרך אגב, כשבהמה רועה בשדה של אחר ואוכלת את יבולו, בית הדין מחייב את בעליה, כדי שכל אחד ישמור את שלו ולא יפגע ברכוש זולתו.

מצות בית דין לדון בנזקי האש

עשה · שמות כב, ה

שורשה ידוע, כבשאר דיני המשפט - העולם אינו מתקיים בלי דין. ואש, אף שאינה בעל חיים, דרכה להתפשט מעצמה, ולכן אדם חייב לשמור את גחלתו שלא תצא ותזיק לחברו.

מצות בית דין לדון בדין שומר חנם

עשה · שמות כב, ו

שורש המצוה ידוע, כשורש כל דיני המשפט. מי שקיבל חפץ לשמור בלי שכר עשה חסד עם חברו, והתורה קבעה את גבולות אחריותו בצדק, כך שגם המפקיד וגם השומר יוכלו לסמוך על הדין.

מצות בית דין לדון בדין טוען ונטען

עשה · שמות כב, ח

שורש הדינים ידוע - בלי משפט אין שלום בין בני אדם. כשאחד תובע את חברו והלה כופר, בית הדין מכריע ביניהם, וכך המריבות אינן נמשכות לעולם והאמת יוצאת לאור.

מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר

עשה · שמות כב, ט

שורש הדינים ידוע, כשורש כל מצוות המשפט. מי שנוטל שכר על שמירה, ומי ששוכר חפץ או בהמה מחברו, צריכים לדעת בדיוק מה היקף אחריותם, והדין הקבוע מונע מחלוקות ושומר על האמון בין הבריות.

מצות בית דין לדון בדין השואל

עשה · שמות כב, יג

גם דין השואל הוא חלק ממצוות המשפט, שבלעדיו אין חברה מתקיימת. התורה חייבה את השואל אפילו על אונס, כי הוא נהנה מן החפץ בחינם והאחריות כולה עליו, כמו מי שלווה כסף, שאינו נפטר מן החוב בטענה שנאנס. אבל אם הבעלים היו עמו בשעת השאלה, השואל פטור, כי אז הבעלים עצמם שומרים על שלהם.

מצות בית דין לדון בדין מפתה

עשה · שמות כב, טו

שורש הדין ידוע, כשורש כל דיני המשפט. ואין לתמוה על כך שהקנס קבוע ושווה לכל, לעשירה ולענייה, כי הוא רק חלק אחד מן התשלום. מלבדו חייב האיש לשלם גם על הבושה ועל הפגם, לפי מעמדה וחשיבותה של הנערה, וכל מצוות ה' אמת.

שלא להחיות מכשפה

לא תעשה · שמות כב, יז

הכישוף הוא דבר רע מאוד, הגורם תקלות רבות לבני אדם. ה' חפץ שהעולם יתנהל בדרך הטבע שקבע בו בשעת הבריאה, כשלכל דבר יש כוח ממונה עליו מלמעלה, והמכשף מנסה לשנות את הסדר הזה ולבטל לשעה את הכוחות הממונים. לכן נצטווינו לסלק מן העולם את מי שעוסק בכך, ואף להרחיק מעצמנו כל רצון להחליף את מעשיו השלמים של ה'.

שלא להונות הגר בדברים

לא תעשה · שמות כב, כ

לגר אין בינינו גואלים ומשפחה שיתבעו את עלבונו, ולכן קל כל כך לפגוע בו, ויש גם חשש שהביזיונות ירחיקו אותו מן הדרך שבחר בה. המצוה באה לכוף את יצרנו, שלא נעשה רעה רק משום שיש בידנו הכוח לעשותה. מתוך גדרים כאלה נקנה לעצמנו נפש יקרה ומעוטרת במידות טובות, הראויה לקבל את הטוב שה' חפץ להיטיב עמנו.

שלא להונות הגר בממון

לא תעשה · שמות כב, כ

שורש המצוה הוא כמו באונאת הגר בדברים. הגר נמצא בינינו בלי עוזר ובלי משפחה שתעמוד לצדו, ולכן התורה הוסיפה עליו אזהרה מיוחדת גם במשא ומתן, כדי לכוף את יצרנו שלא ננצל את חולשתו, וכדי שנקנה לעצמנו נפש עדינה ומעוטרת במידות טובות.

שלא לענות יתום ואלמנה

לא תעשה · שמות כב, כא

כמו הגר, גם היתום והאלמנה חלשים ואין להם מי שיטען בשבילם בכל כוחו, כמו שהיה עושה הבעל או האב אילו היה בחיים. לכן התורה ציוותה אותנו לקנות בנפשנו מידת חסד ורחמים, ולנהוג עמם ביושר כאילו עומד מולנו טוען חזק. ועוד יותר מכך, עלינו לחוס עליהם ולחפש את זכותם בכל דבר יותר ממה שהיינו עושים אילו היה אביהם או בעלה קיים.

מצות הלואה לעני

עשה · שמות כב, כד

ה' רצה שברואיו יתרגלו במידת החסד והרחמים, שהיא מידה משובחת, וכך יהיו ראויים לקבל את טובו, כי הברכה חלה על הטובים. הקדוש ברוך הוא יכול היה לספק לעני את מחסורו גם בלעדינו, אלא שבחסדו עשה אותנו שליחים שלו, כדי לזכות אותנו.

שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרע

לא תעשה · שמות כב, כד

המצוה נועדה לקבוע בנו את מידת החסד והחמלה. כשמידות אלה נטועות בנו, אנו נעשים ראויים לקבל את הטובה, ורצון ה' להיטיב לנו בעולם הזה ובעולם הבא מתקיים.

שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית

לא תעשה · שמות כב, כד

ה' הטוב חפץ ביישובו של העם שבחר, ולכן הסיר מדרכם מכשול שבו אדם אחד בולע את רכוש חברו בלי שירגיש, עד שביתו מתרוקן מכל טוב - זו דרכה של הריבית, ולכן היא נקראת נשך. וכשגם הערב, הסופר והעדים נמנעים מלהשתתף בהלוואה כזאת, בני אדם יתרחקו ממנה לגמרי.

שלא לקלל הדין

לא תעשה · שמות כב, כז

המצוה מסירה מן הדיינים את הפחד מן הנידון ומקללתו, כדי שיוציאו את הדין לאמיתו. ועוד, ההמון בסכלותו נוטה לשנוא את הדיין, ואילו הותר לקללו היו הקללות מעוררות אנשים לקום עליו, כי מה שאומרים בסוף עושים. והרי הדיין הוא שבמשפט מעמיד את הארץ.

לאו דברכת השם

לא תעשה · שמות כב, כז

הדיבור הוא מה שמבדיל את האדם מן הבהמה, ובו נעשה אדם. מי שמקלל את ה' משתמש באותו כוח עצמו כדי להבדיל את עצמו לרעה - הוא מתרוקן מכל טוב ויורד אפילו מתחת לבהמה. ה' הטוב חפץ בטובתנו, ולכן הזהירה אותנו התורה מכל דיבור שמונע מאיתנו את הטובה.

שלא לקלל הנשיא

לא תעשה · שמות כב, כז

בני אדם חלוקים בדעותיהם ולעולם לא יסכימו כולם על דבר אחד, ובלי ראש שדעתו מתקבלת ייבטל כל מעשה. גם אם עצת המנהיג אינה מוצלחת תמיד, זה טוב בהרבה מן המחלוקת. לכן ראוי שלא לזלזל בכבודו של מי שהועמד בראש, בתורה או במלכות, ולא לקללו אפילו שלא בפניו, כי הרגל רע שאדם מרגיל את עצמו בסתר סופו להיעשות מעשה ומחלוקת.

שלא להקדים חקי התבואות

לא תעשה · שמות כב, כח

כשדברים נעשים על פי סדרם אין בהם ערבוב וטעות, וכשאינם נעשים כך הטעות מצויה בהם תמיד. התרומות והמעשרות הם דבר גדול בקיום הדת, ולכן ציווה ה' להיזהר בהם מאוד, שלא נבוא לעולם לידי טעות בחשבונם.

שלא לאכול טריפה

לא תעשה · שמות כב, ל

הגוף הוא כלי לנפש ובו היא עושה את פעולתה, כמו הצבת ביד הנפח, שכשהיא חזקה הכלים יוצאים טובים. כל נזק שבגוף פוגם בפעולת השכל, ולכן הרחיקה התורה כל מה שמזיק לו, ועל דרך הפשט זהו הטעם לכל המאכלות האסורות. ואם יש מהם שנזקם אינו ידוע לנו ולא לרופאים, אל נתמה, כי הרופא הנאמן שהזהיר עליהם חכם מכולם, והטעם הוסתר דווקא כדי שלא יבואו מתחכמים ויאמרו שהאיסור אינו נוגע להם.

שלא לשמע טענת בעל דין שלא בפני בעל דין חברו

לא תעשה · שמות כג, א

השקר מאוס בעיני הכל, כי ה' הוא אל אמת, והברכה חלה רק על מי שמתדמה אליו במעשיו - אמיתי כמו שהוא אמת, ורחום כמו שהוא רחום. לכן ציוותה התורה להתרחק מדבר שקר, בלשון ריחוק שאינה נאמרת בשאר האזהרות. ומכוח הריחוק הזה נצטווינו שלא להטות אוזן כלל לדבר שעלול להיות שקר, גם כשאיננו יודעים בוודאות שהוא שקר.

שלא יעיד בעל עברה

לא תעשה · שמות כג, א

שורש המצוה גלוי - מי שאינו חס על עצמו ואינו נמנע ממעשיו הרעים, לא יחוס גם על אחרים. לכן אין ראוי להאמין לעדותו.

שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד

לא תעשה · שמות כג, ב

נצטווינו להידמות במעשינו למידותיו של ה', ואחת ממידותיו היא שהוא רב חסד, כלומר נוהג עם בני אדם לפנים משורת הדין. כך גם בדיני נפשות צריך שהזכות תגבר על החובה, כי נפש שאבדה אין לה תשלומין.

שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות

לא תעשה · שמות כג, ב

המצוה נועדה שכל דיין יבין את הדין מדעתו ולא ילך אחרי חבריו, כי אחרת עלול הדין כולו להיות תלוי לפעמים בדעתו של אחד, וה' לא רצה למסור דין נפש לדעת יחיד. כל הזהירות הזאת בדיני נפשות באה מחמלת ה' על בריותיו, כאב החומל על בניו. משל לאב שבנה עיר לבניו וגזר שהרוצח יומת כדי שהעיר תתקיים, וכשאחד מהם עובר על הגזירה הוא מחפש כל דרך לזכותו, ורק כשאין שום דרך הוא מצווה להמיתו כדי לקיים את השאר.

מצות הטיה אחרי רבים

עשה · שמות כג, ב

אילו נצטווינו לקיים את התורה כפי שכל אחד מבין את אמיתתה, כל יחיד היה נוהג לפי דעתו, והתורה הייתה נעשית לתורות רבות. אבל משנצטווינו לקבל את דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו, וזה קיומנו הגדול בה. וכשאנו עושים כדבריהם אנו משלימים את מצות ה', ואף אם יטעו החכמים לפעמים, חלילה, האחריות עליהם ולא עלינו.

שלא לרחם על עני בדין

לא תעשה · שמות כג, ג

שורש המצוה ידוע - השכל עצמו מעיד שהשוואת הדין בין העשיר לעני היא דבר ראוי וישר. לכן אין הדיין רשאי לזכות את העני מתוך רחמים, אף אם יחשוב שבכך יפרנס אותו בכבוד, כי מקומה של החמלה אינו בפסק הדין.

מצות פרוק משא

עשה · שמות כג, ה

המצוה מלמדת את נפשנו את מידת החמלה, שהיא מידה משובחת. ולא רק על אדם שסובל בגופו חובה עלינו לחמול, אלא גם על מי שעלול להפסיד את ממונו, וראוי שנציל אותו.

שלא להטות משפט רשע

לא תעשה · שמות כג, ו

השוואת הדין לכל אדם היא דבר שהשכל מחייב. גם כשאחד מבעלי הדין ידוע כרשע, אין הדיין רשאי להטות עליו את הדין בשל כך, כי המשפט על רשעתו שייך לה' ולא לו.

שלא לחתוך הדין באמד הדעת

לא תעשה · שמות כג, ז

אילו התירה התורה להעניש על פי אפשרות קרובה, היינו מגיעים לפעמים להעניש גם על פי אפשרות רחוקה, עד שהיו ממיתים בני אדם על מה שלא עשו, כי האפשרות רחבה מאוד. לכן סגר ה' את השער הזה, וציווה שלא להמית אדם אלא על פי עדים שראו את המעשה בעיניהם.

שלא לקח שחד

לא תעשה · שמות כג, ח

נאסר עלינו לקחת שוחד אפילו כדי לדון דין אמת, כדי להרחיק מאיתנו את ההרגל הרע. מי שמתרגל לקבל שוחד על דין אמת עלול לבוא לדון בשוחד דיני שקר, והדבר ברור ואינו צריך ראיה.

מצות שמטת קרקעות

עשה · שמות כג, יא

השמיטה חורטת בלבנו את חידוש העולם - כשם שה' ברא בששה ימים ושבת בשביעי, כך אנו מונים שש שנים ושובתים בשביעית, וכך הדבר אינו זז מנגד עינינו לעולם. וההפקר מזכיר לאדם שהארץ אינה מוציאה את פירותיה בכוחה, כי יש אדון עליה ועל בעליה. ועוד הוא מקנה נדיבות לב ומוסיף בטחון בה', כי מי שמפקיר את כל יבול נחלתו שנה שלמה לא תתחזק בו הקמצנות.

מצות שביתה בשבת

עשה · שמות כג, יב

השבת נועדה שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום, ונקבע בנפשנו את האמונה בחידוש העולם, שהיא החבל המושך את כל יסודות הדת. כשכל העם שובת ביום אחד בשבוע ושואלים למה, התשובה היא שבששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וכך מתחזקת האמונה האמיתית. ועוד יש בשבת זכר ליציאת מצרים, ששם היינו עבדים ולא יכולנו לנוח כרצוננו, וה' גאל אותנו וציווה עלינו לנוח ביום השביעי.

שלא לשבע בעבודת אלילים

לא תעשה · שמות כג, יג

המצוה נועדה להרחיק מאיתנו כל עניין של עבודה זרה, במעשה ובדיבור, עד שזכרה לא יעלה על לבנו לעולם. וחכמים העירו שהתורה חוזרת ומזהירה עליה בארבעים וארבעה מקומות, מרוב מיאוסה.

שלא להדיח בני ישראל אחר העבודת אלילים

לא תעשה · שמות כג, יג

על ההרחקות הרבות בעבודה זרה מבאר ספר החינוך שאין הן לצורך כבודו של ה', כי כבודו אינו מתווסף ואינו נגרע במה שבני אדם עובדים. ההרחקות הן לטובת האדם - מי שמתנתק מאמונת ה' והולך אחרי ההבל מתרחק מכל גבולות הטוב, ולכן אינו ראוי לשום ברכה. ומה שהתורה מכנה את ה' קנא נאמר בלשון בני אדם, כדי שהדבר ייכנס לאוזן השומע.

מצות חגיגה ברגלים

עשה · שמות כג, יד

אין זה ראוי לבוא בידיים ריקות לפני ה', ואף שבאמת אינו צריך דבר מידינו, בדמיון מחשבתנו אנו רואים את עצמנו כעומדים לפניו. והנפשות במקום המקדש קרובות אל הטוב יותר מבכל מקום אחר, ואור פני המלך מאיר עליהן שם. לכן ראוי להביא קרבן בעת הזאת, כי במעשה הקרבן הנפש נעשית מוכנה לקבל את הטובה ומתעלה מעלה מעלה.

שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד החמץ ברשותנו

לא תעשה · שמות כג, יח

קביעות של זמן וסדר היא שמקיימת כל מעשה, וזה ידוע לכל אדם. הפסח הוא דבר גדול בקיום הדת, ולכן ציווה ה' שכל פרט בו ייעשה בסדר ובזמנו, ושלא תיכנס מצוה אחת מענייני המועד לגבולה של חברתה. לכן נצטווינו לבער תחילה את החמץ, המאוס בעינינו בשעה זו, ורק אחר כך להתחיל בקרבן הפסח, שהוא תחילת שמחת החג.

שלא להניח אמורי הפסח לפסל בלינה

לא תעשה · שמות כג, יח

כבוד הקרבן הוא להקריבו בזמנו הקבוע. מי שמשהה אותו ומעביר את זמנו נראה כמתייאש ממנו וכמי שמשליך את הדבר אחרי גוו, ואינו מכוון את לבו יפה אל העבודה, ולכן הקרבן נפסל בכך.

מצות הבאת בכורים

עשה · שמות כג, יט

המצוה נועדה להעלות את ה' על ראש שמחתנו, שנזכור ונדע שממנו באות אלינו כל הברכות שבעולם. לכן נצטווינו להביא למשרתי ביתו את ראשית הפרי שמבשיל באילנות, ומתוך הזיכרון, קבלת מלכותו וההודאה לפניו שהפירות וכל הטובה באים ממנו, נהיה ראויים לברכה ויתברכו פירותינו.

שלא לבשל בשר בחלב

לא תעשה · שמות כג, יט

נראה שטעם האיסור דומה לטעם הכישוף - ה' נתן לכל דבר בעולם טבע משלו, ויש ערבובי מינים שנאסרו עלינו, כי יש בהם כוח לשנות את סדר הבריאה ואחריתם רעה לבני אדם. ראיה לכך היא שהתורה אסרה את עצם הבישול ואת ההנאה, ולא רק את האכילה, כלומר האיסור נובע מן הערבוב ולא מנזק המאכל. ספר החינוך עצמו מודה שזה נאמר בדוחק, ושעדיין צריך ללמוד את הטעם מפי המקובלים.

שלא לכרת ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודת אלילים

לא תעשה · שמות כג, לב

המצוה נועדה לאבד את עבודה זרה ואת כל משמשיה מן העולם. שבעת העמים היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ולכן נעקרו מארצם ונצטווינו שלא לכרות עמם ברית, כדי שלא נלמד ממעשיהם. ומכאן נלמד שלא לכרות ברית גם עם שאר עובדי עבודה זרה.

שלא לשכן עובדי אלילים בארצנו

לא תעשה · שמות כג, לג

שורש המצוה מפורש בכתוב - שלא נלמד מכפירתם של עובדי עבודה זרה. מי שיושב בקרבנו ודרכו זרה לנו עלול להשפיע עלינו, ולכן לא יישבו בארצנו כל עוד לא עזבו את עבודתם.