מצוות פרשת אחרי מות

שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים

לא תעשה · ויקרא טז, ב

אין נכנסים אל הקודש בכל עת, אפילו הכהנים, וכל שכן מי שאינו כהן. כך יקבעו המשרתים בנפשם את גדולת המקום ומעלתו, ויראתו תהיה תמיד על פניהם.

מצות עבודת יום הכפורים

עשה · ויקרא טז, ג

מחסדי ה' על בריותיו שקבע להם יום אחד בשנה לכפרה על החטאים, יחד עם התשובה. אילו היו העוונות מצטברים שנה אחר שנה, הייתה סאתם מתמלאת והעולם היה מתחייב כליה. לכן קבע ה' בחכמתו יום אחד בשנה לכפרה לשבים, ומאז שייעד אותו לכך מבריאת העולם, היום עצמו התקדש וקיבל כוח לסייע בכפרה.

שלא לשחט קדשים חוץ לעזרה

לא תעשה · ויקרא יז, ג

ה' קבע מקום אחד שבו יביאו ישראל את קרבנותיהם ויכינו אליו את לבם. מתוך קביעות המקום, גדולתו והיראה ממנו, נפשם של בני אדם מתעוררת שם לטוב, והלבבות מתרככים ומקבלים עליהם עול מלכות שמים. לכן מנע אותנו מלעשות מעשה קרבן במקום אחר, כדי שתהיה לנו כפרה שלמה. ומי ששוחט קודשים בחוץ נחשב כשופך דם, כי ה' לא התיר לקחת חיי בעל חי אלא לכפרה או לצורך אמיתי של בני אדם.

מצות כסוי הדם

עשה · ויקרא יז, יג

הנפש תלויה בדם, ולכן ראוי לכסות את הדם ולהסתירו מן העין לפני שאוכלים את הבשר, כדי שלא נקנה מידת אכזריות כשהנפש שפוכה לפנינו. בבהמות לא נצטווינו על כך, כי דמן ניתן על המזבח לכפרה על נפשותינו ואי אפשר לכסותו, ולכן לא חילקה התורה בהן בין קודשים לחולין.

שלא להתחתן באחת מכל העריות

לא תעשה · ויקרא יח, ו

בעל החינוך מסביר שקרבה של חיבה עם אשה האסורה על האדם היא הפתח לחטא עצמו, ולכן אסרה התורה אפילו את הקרבה. האיסור נועד לשמור על יישוב העולם כפי שה' רוצה - שיהיה ידוע לכל אדם מי אביו ומי קרוביו, ושתישמר מצות כיבוד אב ואם. ועוד יש בפגיעה בקדושת הנישואין צד של גזל, והקנאה שהיא מעוררת עלולה להביא אפילו לשפיכות דמים.

שלא לגלות ערות אב

לא תעשה · ויקרא יח, ז

בעל החינוך כותב שטעם האיסור גלוי ואין צורך להאריך בו. זהו מעשה מכוער ביותר, וראוי להרחיקו מבני אדם תכלית הריחוק, ולכן החמירה בו התורה מאוד.

שלא לגלות ערות אם

לא תעשה · ויקרא יח, ז

הרמב"ם מסביר שהתורה מצמצמת את היחסים שבין איש לאשה, ולכן אסרה את הקרובות, שמצויות אצל האדם תמיד והמכשול בהן קרוב יותר. הרמב"ן דוחה טעם זה ואומר שיש בדבר סוד מיסודות הבריאה הקשור בנפש. ובעל החינוך מביא עוד טעם מן הרמב"ם, שנראה לו כפשוטו - שלא יעיז אדם פניו כלפי מי שראוי לנהוג בה כבוד, והוא טעם של מידת הבושה.

שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו

לא תעשה · ויקרא יח, ח

שורש המצוה כשורש איסור הקרובות, ועוד יש בה טעם מיוחד - יש בדבר קלון לאביו. וכבוד האב הוא יסוד חשוב, שבו האדם מכיר בטובה שעשו לו הוריו, ומתוכה מגיע להכיר בטובת בוראו.

שלא לגלות ערות אחותו בכל צד שהיא אחותו

לא תעשה · ויקרא יח, ט

הרמב"ם כתב שהתורה מרחיקה את האדם מן התשמיש מעבר למה שנחוץ לפריה ורביה, והקרובות, כמו האחות, מצויות אצלו תמיד ולכן הכשלון בהן קרוב יותר. עוד כתב שאין ראוי לאדם לנהוג בפריצות כלפי מי שראוי לנהוג בה כבוד ובושה. והרמב"ן כתב שיש בדבר סוד עמוק הקשור ביסודות היצירה ובנפש.

שלא לגלות ערות בת הבן

לא תעשה · ויקרא יח, י

לדברי הרמב"ם התורה הציבה גבול לתאוה, ולא התירה את התשמיש אלא לצורך פריה ורביה ולמצוה. בת הבן, כמו שאר הקרובות, מצויה במשפחה ובבית, ולכן הכשלון בה היה קרוב יותר לולא האיסור, וגם ראוי לנהוג בה כבוד ולא פריצות. והרמב"ן כתב שטעם העריות הוא סוד מיסודות היצירה.

שלא לגלות ערות בת הבת

לא תעשה · ויקרא יח, י

גם כאן הטעם הוא טעם כל העריות. לפי הרמב"ם התורה מרחיקה את האדם מן התאוה, ובמיוחד מן הקרובות שמצויות תמיד בקרבתו, ומבקשת שיכבד את בני משפחתו ולא יעז פניו כלפיהם. ולפי הרמב"ן יש בדבר סוד עמוק הקשור בנפש האדם ובבריאתו.

שלא לגלות ערות הבת

לא תעשה · ויקרא יח, יז

האיסור על הבת לא נכתב בתורה במפורש, כי אם נאסרו בת הבן ובת הבת הרחוקות ממנה, קל וחומר שהיא אסורה. טעמו כטעם כל העריות, שהתורה מגבילה את התאוה למה שצריך לקיום העולם, וראוי לאב לנהוג בבתו כבוד וצניעות. והרמב"ן מוסיף שיש בדבר סוד מיסודות היצירה.

שלא לגלות ערות אחותו מן האב והיא בת אשת אביו

לא תעשה · ויקרא יח, יא

התורה מרחיקה את האדם מן הקרובות, המצויות תמיד בקרבתו ושראוי לנהוג בהן כבוד ולא פריצות. ובאחות שנולדה לאביו מאשתו הנשואה הוסיפה התורה איסור נוסף, כי אחר שהרחיקה את האחות, ראוי להחמיר ביותר באחות גמורה מן הנישואין, שהיא אחות של אמת.

שלא לגלות ערות אחות אב

לא תעשה · ויקרא יח, יב

אחות האב היא מן הקרובות שהאדם רואה תמיד ושראוי לו לכבד. לדברי הרמב"ם התורה אסרה את הקרובות משום שהכשלון בהן מצוי יותר, וגם כדי שהאדם לא יעז פניו כלפי מי שראויה לכבוד. ולדברי הרמב"ן יש באיסור העריות סוד נסתר הקשור בנפש.

ערות אחות אמך לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, יג

אחות האם היא מן הקרובות שהתורה הרחיקה. הקרבה המשפחתית מביאה עמה מפגש תמיד, והתורה רצתה שהקשר הזה יהיה של כבוד וצניעות ולא של תאוה, כדי שלא יבוא האדם לידי מכשול. והרמב"ן לימד שמעבר לכך יש בעריות סוד מיסודות היצירה.

ערות אחי אביך לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, יד

מלבד האיסור הכללי על משכב זכר, התורה הוסיפה איסור מיוחד על אחי האב, כדי להחמיר בקרוב משפחה. משכב זכר הוא השחתה שאין בה פרי ולא קיום העולם שה' חפץ בו, והקרבה המשפחתית מוסיפה עליו את טעם העריות, שהתורה מרחיקה את האדם מן הקרובים המצויים תמיד אצלו.

ערות אשת אחי אביך לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, יד

אשת הדוד נקראת בתורה דודתו, והיא כבת משפחה לכל דבר. התורה אסרה את הקרובות, גם אלה שנעשו קרובות מכח נישואין, כי הן מצויות בבית ובמשפחה תמיד והכשלון בהן קרוב. וראוי לאדם לנהוג בהן כבוד ולא להעז פניו כלפיהן.

ערות כלתך לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, טו

הכלה נכנסת למשפחה ונעשית כבת בבית חמיה, ומצויה אצלו תמיד. לכן התורה, שמרחיקה את האדם מן התאוה ומן הקרובות, אסרה אותה עליו, וראוי לו לנהוג בה כבוד כבבתו. והרמב"ן כתב שבעריות יש גם סוד נסתר מיסודות היצירה.

ערות אשת אחיך לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, טז

אשת האח היא חלק מן המשפחה ומצויה בבית תמיד, ולכן התורה הרחיקה אותה כשאר הקרובות. הכשלון בקרובות המצויות קרוב יותר, וראוי לנהוג בהן כבוד ולא פריצות. והרמב"ן כתב שיש בעריות גם סוד נסתר מיסודות היצירה.

ערות אשה ובתה לא תגלה

לא תעשה · ויקרא יח, יז

מי שנשא אשה, אמה ובתה נעשות לו קרובות ומצויות בביתו. התורה אסרה אותן עליו כשאר העריות, כדי להגביל את התאוה למה שצריך לקיום העולם, וכדי שינהג בהן כבוד כבני משפחה. והרמב"ן כתב שיש בעריות גם סוד מיסודות היצירה.

ערות אשה ובת בנה

לא תעשה · ויקרא יח, יז

בת בנה של אשתו נעשית לאדם קרובה מכח נישואיו, והתורה אסרה אותה עליו כשאר הקרובות. התורה מרחיקה את האדם מן התאוה במקום שהכשלון מצוי, כלומר בבני המשפחה שהוא רואה תמיד, ומבקשת שינהג בהם כבוד ולא יעז פניו כלפיהם.

שלא לגלות ערות אשה ובת בתה

לא תעשה · ויקרא יח, יז

גם בת בתה של אשתו נעשית לו קרובה מכח הנישואין. התורה הגבילה את התשמיש למה שצריך לפריה ורביה, והרחיקה את האדם דווקא מן הקרובות שבביתו, כי שם הפיתוי מצוי והכבוד ראוי. והרמב"ן הוסיף שיש בעריות סוד מיסודות היצירה.

ערות אשה ואחותה

לא תעשה · ויקרא יח, יח

מלבד טעם כל העריות, בעל החינוך אומר שהתורה אסרה לשאת שתי אחיות משום שה' הוא אדון השלום וחפץ בשלום בין כל בריותיו. וכל שכן בין אחיות, שהטבע והשכל מחייבים שיהיה ביניהן שלום ואהבה, ולא יעשו צרות זו לזו בקנאה ובמריבה כל הימים.

שלא לבוא על אשה נדה

לא תעשה · ויקרא יח, יט

הקדוש ברוך הוא מרחיק מן העם שבחר בו כל טומאה, כל לכלוך וכל נזק. בעל החינוך כותב שהדם הזה הוא מעין חולי בגוף האשה, שעלול להזיק למי שקרוב אליה, ולכן הרחיקה התורה את הקרבה בימים אלה, עד שתטהר.

שלא נתן מזרעו למלך

לא תעשה · ויקרא יח, כא

ההתרחקות מעבודה זרה היא יסוד התורה כולה, ועבודת המולך הייתה מן הרעות והמכוערות שבהן, ובני אותו דור היו דבקים בה מאוד, ולכן יוחדה לה אזהרה משלה. כמרי המולך השקרנים הבטיחו לאב שבזכות הבן שימסור להם יצליחו שאר ילדיו וביתו יתברך, וכך פיתו את הפתאים. התורה באה לעקור את השקר הזה מן השורש.

שלא לבוא על הזכרים

לא תעשה · ויקרא יח, כב

ה' חפץ שעולמו יהיה מיושב, ולכן ציווה שלא ישחיתו בני אדם את זרעם במשכב זכר, שאין בו פרי ולא קיום מצוות העונה. מלבד זה המעשה הזה מכוער בעיני כל בעל שכל, והאדם שנברא לעבודת בוראו אינו ראוי להתגאל במעשים כאלה.

שלא לשכב עם בהמה

לא תעשה · ויקרא יח, כג

ה' רצה שכל מין שברא יעשה פרי למינהו, כמו שנאמר בבריאה, ולכן הברכה אינה שורה במה שהוא היפך זה, כמו הפרד שנולד משני מינים ואינו פרה ורבה. וכל שכן האדם, המובחר שבברואים, שאין ראוי לו להתערב עם מין הבהמה הנמוך ממנו.

שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות

לא תעשה · ויקרא יח, כג

זהו שורש המצוה הקודמת, שנאמר בה על האיש. ה' רצה שכל מין יעשה פרי למינהו ולא יתערבו המינים, והאדם, המובחר שבברואים, בין איש ובין אשה, אינו ראוי להשפיל את עצמו ולהתערב עם מין הבהמה.