מצוות פרשת מצורע

מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים

עשה · ויקרא יד, ב

הארז, האזוב והציפורים שבטהרת המצורע באים ללמד אותו ענווה - אם היה גבה לב כארז, ישפיל עצמו כאזוב, ואם הרבה בלשון הרע, יביא ציפורים שמצפצפות תמיד. והמים, שבהם נטהר כל טמא, נועדו שיראה האדם את עצמו אחרי הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים לפני שנברא האדם. וכשם שהתחדש בגופו, ישים אל לבו לחדש גם את מעשיו לטובה.

מצות תגלחת מצרע ביום השביעי

עשה · ויקרא יד, ט

כמו בטבילה במים, גם כאן הכוונה שיראה האדם את עצמו כאילו נברא היום ושערו מתחיל לצמוח מחדש, ויחדש את מעשיו לטובה. אדם שגילח את כל שערו מנוקה היטב מכל לכלוך, ולכן ראוי למי שעולה מטומאת צרעתו לעשות בגופו מעשה של ניקיון בכל כוחו. כך ינקה גם את מעשיו בכל כוחו ויהפוך אותם מרעה לטובה.

מצות טבילה לטמאים

עשה · ויקרא יד, ט

בעל החינוך מציע להסביר את הדבר כפשוטו, כמו שכתב בטהרת המצורע - אחרי הטבילה יראה האדם את עצמו כאילו נברא מחדש, כשם שהעולם כולו היה מים לפני שנברא האדם. ועוד יש בטבילה רמז לטובל שינקה את נפשו מכל חטא, כשם שטבען של המים לנקות כל דבר שמכבסים בהם.

מצות קרבן מצרע כשיתרפא מצרעתו

עשה · ויקרא יד, י

הקרבן הוא דמיון להשפלת יצר הגוף החוטא ולהגדלת מעלת הנפש. הצרעת באה על האדם רק משום שנמשך אחר תאוות הגוף, בדיבור או במעשה, ולכן ראוי שהמצורע שנרפא יקבל מוסר ויביא קרבן.

מצות ענין טמאת בית שיהיה בו נגע

עשה · ויקרא יד, לה

צרעת הבתים אינה דבר טבעי אלא אות ומופת. מאהבת ה' את ישראל הוא מביא את מוסרו תחילה על מה שמחוץ לגופם - על הבית, ואחר כך על הבגדים - כדי שישובו בתשובה לפני שייענשו בגופם. ועוד אמרו חז"ל שבימי כיבוש הארץ הביא ה' נגעים בבתים מסוימים לטובת בעליהם, כדי שיהרסו אותם וימצאו אוצרות שהטמינו שם האמורים.

מצות ענין טמאת זב להיות טמא ומטמא

עשה · ויקרא טו, ב

ה' הרחיק אותנו מן המותרות וציווה אותנו להיות קדושים וישרים במאכל ובמשתה ובכל ענייני האדם. חז"ל מלמדים שמחלה זו באה בדרך כלל על מי שמרבה במאכל ובמשתה ויוצא מדרך המידה, ולכן קראה אותו התורה טמא, שם הכולל כל דבר מאוס. וכשאנו מתרחקים מכך, אנו קונים בנפשנו את מידת היושר והמתינות בכל כוחותינו.

מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו

עשה · ויקרא טו, יד

הקרבן רומז להשפלת יצר הגוף המתאווה ולהעלאת נפש השכל. לכן הזב שנרפא ראוי שיכיר ברעתה של תאוותו וישתדל להישיר את גופו בכל כוחו, ובמעשה הקרבן הוא מתחיל לקבל מוסר.

מצות ענין טמאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא

עשה · ויקרא טו, טז

בעל החינוך מסביר שדבר זה קורה לאדם מתוך מחשבות של תאוות הגוף, ולכן קראה התורה את הגוף טמא בשעה זו. עיקר קיומו של האדם בעולם הוא להבין בחכמה ולעבוד את בוראו, וכשנראה בו שנטה אל התאווה החומרית, ראוי שיישאר יום אחד בטומאתו. כך תתנקה מחשבתו היטב, ורק אחר כך יטהר.

מצות ענין טמאת נדה שטמאה ומטמאה

עשה · ויקרא טו, יט

בעל החינוך כותב שה' מרחיק את העם שבחר בו מכל טומאה, מכל לכלוך ומכל נזק. כמו שכתב על היולדת, הגוף הוא כלי לנפש, וה' הרחיק את עמו מכל מה שעלול להזיק לגוף ולהחלישו. מן השורש הזה קבעה התורה ימי הרחקה וטומאה, עד שיתנקה הגוף וישוב לטהרתו.

מצות ענין טמאת זבה שטמאה ומטמאה

עשה · ויקרא טו, כה

שורש המצוה דומה לטעמה של טומאת היולדת. ההרחקה מן הזבה וטומאתה נועדו לשמור על בני אדם מפני המחלה שבה, שעלולה להזיק, ובייחוד למי שקרוב אליה ביותר. ה' מרחיק את עמו מכל מה שמזיק לגוף, כי הגוף הוא כלי לנפש.

מצות קרבן זבה כשתתרפא מזובה

עשה · ויקרא טו, כט

שורש המצוה דומה לשורש קרבן הזב. הקרבן רומז להשפלת הגוף ולהעלאת הנפש, והאשה שנרפאה מחוליה פותחת בו דף חדש, ומתוך מעשה הקרבן מקבלת מוסר ומכוונת את לבה אל ה'. כך היא מתכפרת ושבה להתקרב אל הקודש.