מצוות פרשת בהעלותך

מצות פסח שני בארבעה עשר באיר

עשה · במדבר ט, יא

מצות הפסח היא אות חזק וברור לחידוש העולם, כי ביציאת מצרים שינה הקדוש ברוך הוא את הטבע לעיני עמים רבים, וכולם ראו שהשגחתו ויכולתו גם בעולם הזה. וכשם שקריעת הים והמן יצאו מדרך הטבע, כך בריאת העולם יש מאין. ומפני שזה יסוד גדול באמונה, רצה ה' לזכות כל איש מישראל במצוה, ומי שנאנס או היה בדרך רחוקה בחודש הראשון יעשה אותה בחודש השני.

מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים

עשה · במדבר ט, יא

פסח שני כולו נובע מיסודו של הפסח הראשון, ששורשו שיזכרו ישראל לעולם את הניסים הגדולים שעשה להם ה' ביציאת מצרים. לכן גם הוא נאכל על מצות ומרורים כמו הראשון, כדי שהמצה והמרור יעוררו את הלב לזכור את השעבוד ואת הגאולה.

שלא להותיר כלום מבשר הפסח שני למחרתו

לא תעשה · במדבר ט, יב

גם בפסח שני, כמו בראשון, אין משאירים מן הבשר לבוקר, כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים לשמור תבשיל מיום ליום. כך נקבע בלבנו שבאותו זמן גאל אותנו ה', ונעשינו בני חורין שזכו למלכות ולגדולה.

שלא לשבר עצם מעצמות פסח שני

לא תעשה · במדבר ט, יב

אין זה מכבודם של בני מלכים לגרור עצמות ולשבור אותן כמו רעבים, ולכן גם בפסח שני, כמו בראשון, ראוי לנו לנהוג במעשים המראים את המעלה שזכינו לה כשנעשינו ממלכת כהנים וגוי קדוש. והאדם נפעל לפי מעשיו, ומתוך המעשה הזה נקבע הדבר בנפשנו לעולם.

מצות תקיעת חצוצרות במקדש ובמלחמה

עשה · במדבר י, ט

בשעת הקרבן צריך לכוון את הלב היטב, ובעת צרה צריך האדם כוונה גדולה בתפילתו לפני בוראו. האדם, בהיותו בעל חומר, זקוק למי שיעורר אותו, ואין דבר מעורר כמו קול נגינה, ובייחוד קול החצוצרות, החזק שבכלי הנגינה. ועוד, הקול החזק מסלק מן הלב את מחשבות העולם, כדי שיפנה רק אל הקרבן או אל התפילה.