מצוות פרשת אמור

שלא יטמא כהן הדיוט במת זולת בקרובים המבארים בכתוב

לא תעשה · ויקרא כא, א

הכהנים נבחרו לעבודת ה', כמו שנאמר קדושים יהיו לאלוהיהם, ולכן הרחיק אותם הכתוב מן המת, שטומאתו חמורה מכל טומאה. כשהנפש המשכלת נפרדת מן הגוף נשאר רק החומר, שבחייו גם החטיא את הנפש, ולכן ראוי למשרתי ה' להתרחק ממנו. אבל לקרובים הותר, כי דרכי התורה דרכי נועם, והיא לא רצתה למנוע מהם לבכות על מתם ולשפוך את רוחם.

מצות ענין טמאת הכהנים לקרוביהם, ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביהם הידועים

עשה · ויקרא כא, ג

האדם מתעורר לפי המעשים שהוא עושה, ולכן כשפוגע בו צער מות של קרוב, התורה מחייבת אותו במעשי אבלות שיקבעו את מחשבתו על מה שקרה לו. מתוך כך יתבונן שהקדוש ברוך הוא אינו מביא צער על בני אדם לחינם, ויתעורר לתשובה ולתיקון מעשיו. והמצוה גם עוקרת מלבנו את דעת הכופרים, שתולים את מות האדם במקרה בלבד כמות הבהמה.

שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו

לא תעשה · ויקרא כא, ו

הכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, ועל ידי עבודתו וקרבנותיו מתרצה האדם לפני בוראו ומתכפר עוונו. לכן עליו להיות טהור לגמרי בשעת העבודה, ואולי שארית הטומאה אינה סרה ממנו עד שתשקע השמש. ה' לבדו יודע מתי ראוי מי שנטמא לחזור לעבודתו, והוא הודיענו שהזמן הוא בבוא השמש.

שלא ישא כהן אשה זונה

לא תעשה · ויקרא כא, ז

הכהנים נבחרו לעבודת ה' תמיד, ולכן ראוי שיהיו קדושים ונקיים יותר משאר העם בכל ענייניהם, ובייחוד בנישואין, שהם דבר עיקרי בחיי האדם. אשה שדרכיה אינן ישרות עלולה להטות את לבו מדרכו הטובה ומכוונתו הרצויה. ועוד, יש בכך פגם ובושה לכהן, שהבריות מדברות על עברה.

שלא ישא כהן אשה חללה

לא תעשה · ויקרא כא, ז

האיסור הזה נובע מאותו שורש כמו איסור הזונה. הכהנים נבחרו לעבודת ה' וראוי שיהיו קדושים יותר משאר העם, ובייחוד בבחירת בת זוגם, שמחשבתו של אדם נתונה לה תמיד. לכן אסרה עליהם התורה אשה שנפגמה קדושת הכהונה שבה, כדי שלא יפגע הדבר בטהרתם ובכבודם.

שלא ישא כהן גרושה

לא תעשה · ויקרא כא, ז

גם איסור זה נובע מן השורש של איסור הזונה. הכהנים, שנבחרו לעבודת ה' תמיד, צריכים להיות קדושים ונקיים יותר משאר העם, ובייחוד בנישואיהם, שהם עיקר בחיי האדם ומחשבתו נתונה בהם. לכן הקפידה עליהם התורה בבחירת בת זוגם יותר משאר העם.

מצות קדוש זרע אהרן

עשה · ויקרא כא, ח

מכבוד האדון לכבד את משרתיו, וכשאנו מכבדים את הכהנים בכל עת, נזכר ונקבע בלבנו כבודו של הקדוש ברוך הוא וגדולתו. ובזכות המחשבה הזכה והרצון הטוב הזה תחול עלינו ברכתו, כי הוא חפץ לברך את בריותיו.

שלא יכנס כהן גדול באהל המת

לא תעשה · ויקרא כא, יא

הכהנים, שעושים את מלאכת ה' תמיד, ראוי שיתרחקו מן הטומאה, אבל לכהן הדיוט התירה התורה להיטמא לקרוביו מתוך רחמים, כדי שיוכל לשפוך את נפשו עליהם. הכהן הגדול, שנבדל להיות קודש קודשים, נפשו דבוקה כל כך למעלה עד שהוא מתעלה מעל טבע בני האדם ומעסקי העולם הזה. לכן לא התירה לו התורה להיטמא לעולם, אפילו לקרוביו.

שלא יטמא כהן גדול בשום טמאה במת

לא תעשה · ויקרא כא, יא

הטעם כטעם האיסור הקודם על הכהן הגדול להיכנס לאוהל המת, כי שני האיסורים עניין אחד. הכהן הגדול נבדל להיות קודש קודשים ונפשו דבוקה בעבודת ה' יותר מכל אדם, ולכן התורה מרחיקה אותו מכל טומאת מת, אפילו של קרוביו.

מצות כהן גדול לשא נערה בתולה

עשה · ויקרא כא, יג

העיקר הטוב שבאדם הוא מחשבה טהורה ונקייה, כי אחר המחשבות נמשכים מעשי הגוף. לכן ראוי לכהן הגדול, המשרת הגדול, להידבק באשה שלא קבעה את מחשבתה באיש אחר זולתו. ומתוך כך יהיו הבנים שיתן לו ה' ממנה טהורים ונקיים וראויים לעבודת הקודש.

שלא ישא כהן גדול אלמנה

לא תעשה · ויקרא כא, יד

בנישואי אלמנה עלולות להיות מחשבות זרות, שכן זכרון בעלה הראשון עשוי ללוות את האשה. הכהן הגדול, שנדרשת ממנו מחשבה טהורה ושלמה יותר מכל אדם, ראוי שיישא אשה שלבה נתון כולו לו, ולכן נאסרה עליו האלמנה.

שלא יבעל כהן גדול אלמנה

לא תעשה · ויקרא כא, טו

טעמו של איסור זה כטעם האיסור הקודם שלא יישא הכהן הגדול אלמנה. הקשר עם אלמנה עלול להביא עמו מחשבות זרות, וממי שנבדל להיות קודש קודשים נדרשת מחשבה טהורה ושלמה בכל ענייניו, ובייחוד בחיי הזוגיות.

שלא יעבד כהן בעל מום במקדש

לא תעשה · ויקרא כא, יז

רוב מעשי בני אדם מתקבלים על לב הרואים לפי חשיבות העושה, ומי שנאה במראהו וטוב במעשיו ימצא חן בכל אשר יעשה. לכן ראוי שהשליח שהכפרה תלויה בו יהיה שלם ונאה בכל דרכיו, כדי שמחשבות העם יימשכו אחריו. ואפשר גם ששלמות צורתו רומזת לעניינים שמתוך ההתבוננות בהם הנפש מיטהרת, ושינוי בה עלול להסיח את דעת המתבונן.

שלא יעבד כהן בעל מום עובר

לא תעשה · ויקרא כא, כא

הטעם כטעם האיסור הקודם על כהן בעל מום קבוע. השליח שהכפרה תלויה בו צריך להיות שלם בצורתו בשעת עבודתו, כדי שמחשבות העם יימשכו אחריו ולא תוסח דעתם, ולכן גם מום עובר פוסל אותו כל זמן שהוא בו.

שלא יכנס בעל מום בהיכל כלו

לא תעשה · ויקרא כא, כג

המצוה באה להגדיל את כבוד הבית והדרו. המקדש הוא מקום השלמות, ולכן אין ראוי שיעמוד שם מי שיש בו חסרון. וכשמעלת הבית גדלה בעינינו, לבבנו מתעורר יותר ליראת ה' ולעבודתו.

שלא יעבד כהן טמא

לא תעשה · ויקרא כב, ב

לכבוד הבית ולמעלת העבודה מרחיקים ממנה כל דבר שאינו ראוי למעלתה ולחשיבותה. ומעלת האדם כשהוא בטהרה ידועה לכל מבין, ולכן אין ראוי שכהן טמא יעבוד לפני ה'.

שלא יאכל כהן טמא תרומה

לא תעשה · ויקרא כב, ד

המצוה באה להגדיל ולייקר בלב כל אדם את כל מה שקדוש. כשהקודש נאכל רק בטהרה מתגלה מעלתו, ומתוך שהאדם מוקיר את הקדשים הוא מתעורר ליראת ה' ולעבודתו.

שלא יאכל שום זר תרומה

לא תעשה · ויקרא כב, י

גם כאן הטעם הוא להגדיל את כבוד הקודש בלב האדם. ממעלת התרומה שיאכלו אותה רק משרתי ה' ובני ביתם, ולא יחלקו אותה לאחרים, וכך ניכר שהיא חלק מיוחד לעובדי ה'.

שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה

לא תעשה · ויקרא כב, י

שורש מצוה זו כלול באיסור שלא יאכל זר תרומה. התושב והשכיר של הכהן אינם קניין כספו ואינם חלק מביתו, ולכן הם נחשבים כזרים לעניין זה, והתרומה נשמרת לבני ביתו של משרת ה' בלבד.

שלא יאכל ערל תרומה

לא תעשה · ויקרא כב, י

מי שלא נימול נחשב כזר, כי לא נכנס עם ישראל בברית המילה, שהיא דבר גדול. והרחקת הזר מן התרומה והרחקת הטמאים מן הקודש שורש אחד להם - להגדיל ולייקר בלב האדם את כל מה שקדוש.

שלא תאכל חללה מן הקדש

לא תעשה · ויקרא כב, יב

גם כאן השורש הוא להגדיל את כבוד הקודש, שייאכל רק בידי משרתי ה' ובני ביתם. בת כהן שנפגמה קדושת הכהונה שבה, או שנישאה לאיש שאינו כהן, יצאה מבית הכהונה, ולכן נאסר עליה לאכול מן הקדשים.

שלא לאכל טבל

לא תעשה · ויקרא כב, טו

הטבל הוא תבואה שעדיין לא הופרשו ממנה התרומות והמעשרות, והחלק הקדוש מעורב בה. האוכל ממנה נוהג בקודש כבדבר של חול, ולכן נאסר הדבר, כדי להגדיל בלב האדם את כבוד הקדשים ולקבוע בו את היראה מפניהם.

שלא נקדיש בעלי מומין למזבח

לא תעשה · ויקרא כב, כ

כמו שאין ראוי שיבוא בעל מום אל ההיכל, מקום השלמות, כך אין ראוי להקדיש בעל מום למזבח. הקרבן נועד לעורר את מחשבת האדם אל ה', ולב האדם מתעורר יותר בדבר חשוב ושלם מאשר בדבר פחות ופגום.

מצות הקרבן להיות תמים

עשה · ויקרא כב, כא

הקרבנות באים לעורר ולכוון את מחשבת האדם אל ה', כי האדם מתעורר לפי המעשים שהוא עושה. לכן ראוי שהקרבן יהיה בלי מום, שכן הלב אינו מתעורר בדבר פחות כפי שהוא מתעורר בדבר חשוב ושלם במינו.

שלא נתן מום בקדשים

לא תעשה · ויקרא כב, כא

מי שמטיל מום בקדשים מבזה אותם. וכשכבוד המקדש, משרתיו וקרבנותיו מתייקר בלב בני אדם, לבם מתעורר יותר ליראת ה' ולעבודתו, ולכן נאסר כל דבר שיש בו בזיון לקודש.

שלא נזרק דם בעל מום על המזבח

לא תעשה · ויקרא כב, כב

עניין אזהרה זו כעניין האיסור לתת מום בקדשים. הקרבה של בעל מום על המזבח היא בזיון לקודש, וכשכבוד המקדש וקרבנותיו מתייקר בלב בני אדם, לבם מתעורר יותר לעבודת ה'.

שלא נשחט בעל מום לשם קרבן

לא תעשה · ויקרא כב, כב

גם איסור זה בא לשמור על כבוד הקרבנות והמקדש. שחיטת בעל מום לשם קרבן מבזה את הקודש, והקרבן, שנועד לעורר את לב האדם אל ה', צריך להיות שלם וחשוב.

שלא נקטיר מאמורי בעלי מומין

לא תעשה · ויקרא כב, כב

הטעם כטעם שאר האיסורים על הקרבת בעל מום. להקטיר על המזבח חלקים מבעל מום הוא בזיון לקודש ולמזבח, והתורה רוצה שכבוד המקדש וקרבנותיו יתייקר בלב האדם ויעורר אותו לעבודת ה'.

שלא לסרס אחד מכל המינים

לא תעשה · ויקרא כב, כד

הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בתכלית השלמות, ורצה שבעלי החיים יפרו וירבו כדי שיתקיימו המינים, שהרי המוות מכלה בהם. לכן מי שמשחית את כוח ההולדה מראה בנפשו כאילו הוא קץ במעשה הבורא ורוצה בהשחתת עולמו הטוב.

שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הנכרי

לא תעשה · ויקרא כב, כה

שורש המצוה הוא כבוד הבית, כמו באיסור לתת מום בקדשים. קרבן בעל מום הוא בזיון לקודש גם כשהוא בא מיד נכרי, ולכן אין מקבלים אותו, כדי שכבוד המקדש וקרבנותיו יישאר יקר בלב כל אדם.

מצות הקרבן שיהיה משמנה ימים ולמעלה

עשה · ויקרא כב, כז

האדם מתעורר לפי מעשיו, ולכן נצטווה שהמעשים שבהם הוא מתקן את דרכו יהיו שלמים ככל האפשר. ומשלמות הקרבן שיהיה בן שמונה ימים לפחות, כי לפני כן אין הוולד ראוי לכלום, ואין אדם חומד אותו לא למאכל, לא לסחורה ולא למתנה.

שלא לשחט בהמה ובנה ביום אחד

לא תעשה · ויקרא כב, כח

המצוה באה ללמד שהשגחת ה' על מיני בעלי החיים היא על המין כולו, ובזכותה המינים מתקיימים לעולם ואינם כלים. לכן נמנענו מלכלות את האילן וענפיו ביחד, כרמז לדבר. ועוד, המצוה קובעת בנפשנו את מידת החמלה ומרחיקה את האכזריות, שאף על פי שהותר לנו לאכול בעלי חיים, נאסר עלינו לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד.

שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם

לא תעשה · ויקרא כב, לב

האדם לא נברא אלא לעבוד את בוראו, ולכן חובה עליו להיזהר שלא יבוא על ידו שום דבר שיקטין את כבוד ה' בעיני הבריות. מי שמשליך מעליו את מצוות ה' ברבים, או עושה עברה רק כדי להכעיס, מחלל את שם שמים, הפך מן המטרה שלשמה נברא. ואף אדם חשוב צריך להישמר ממעשה שנראה לרבים כלא ראוי לו, כי הבריות לומדות ממעשיו.

מצות קדוש השם

עשה · ויקרא כב, לב

האדם לא נברא אלא לעבוד את בוראו, ועבד שאינו מוכן למסור את עצמו לעבודת אדונו אינו עבד טוב. והרי בני אדם מוסרים את נפשם למען אדוניהם בשר ודם, קל וחומר שראוי למסור את הנפש על מצוות מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

מצות שביתה ביום ראשון של פסח

עשה · ויקרא כג, ז

המצוה באה כדי שנהרהר ביום המועד בנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר בלבנו את ה' שעשה לנו נסים בזמן ההוא. אדם הטרוד במלאכתו אין לו פנאי לחשוב על דבר, ולכן ציוותה התורה לשבות ביום הזה.

שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח

לא תעשה · ויקרא כג, ז

השביתה ממלאכה נועדה כדי שישראל יזכרו את הנסים הגדולים שעשה ה' להם ולאבותיהם, וידברו בהם ויספרו אותם לבניהם ולבני בניהם. אילו הותרה המלאכה, כל אחד היה פונה לעסקו וכבוד החג היה נשכח. ועוד, מתוך השביתה מתקבץ העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ולכן תיקן משה שידרשו בכל חג בענייני אותו חג.

מצות קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח

עשה · ויקרא כג, ח

האדם מתעורר לפי מעשיו, כי מחשבתו נדבקת בדבר רק על ידי מעשה. לכן ציוונו ה' לעשות פעולה מיוחדת לכבוד היום, כדי שמתוכה נשים את לבנו לגדולת היום וקדושתו, ולנסים ולטובות שגמל עמנו ה' בזמן הזה.

מצות שביתה בשביעי של פסח

עשה · ויקרא כג, ח

השביתה ביום השביעי של פסח, כמו ביום הראשון, באה כדי שנהיה פנויים מעסקי העולם ונוכל להתבונן בנסים שעשה לנו ה' בזמן הזה. אדם הטרוד במלאכתו אין לו פנאי לחשוב על כך, וביום של מנוחה העם מתקבץ לשמוע דברי תורה ולספר לבניו את נפלאות ה'.

שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח

לא תעשה · ויקרא כג, ח

שורש מצוה זו כשורש איסור המלאכה ביום הראשון של פסח. כשאדם שובת מעסקיו הוא פנוי לזכור את הנסים הגדולים שעשה ה' לאבותינו ולספר אותם לבניו, ואילו הותרה המלאכה, כל אחד היה פונה לעסקו וכבוד החג היה נשכח.

מצות קרבן העמר של שעורים

עשה · ויקרא כג, י

המצוה באה כדי שנתבונן בחסד הגדול שה' עושה עם בריותיו, כשהוא מחדש להם שנה בשנה תבואה למחיה. לכן ראוי שנקריב לו ממנה לפני שנהנה ממנה, וכשנהיה ראויים לברכה במעשינו, תתברך תבואתנו. והעומר בא ביום השני של פסח ולא בראשון, כדי שלא לערב שמחה בשמחה, שהיום הראשון מיוחד לזכר היציאה מעבדות לחירות.

שלא לאכל מתבואה חדשה קדם כלות ששה עשר בניסן

לא תעשה · ויקרא כג, יד

עיקר מזונם של בני אדם הוא התבואה, ולכן ראוי להקריב ממנה קרבן לה' שנתן אותה לפני שבריותיו ייהנו ממנה. זה דומה למה שאמרו חכמים שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל, וכל זה כדי שנכשיר את עצמנו להיות ראויים לקבל מטובו.

שלא לאכל קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא

לא תעשה · ויקרא כג, יד

כל עניינה של מצוה זו כמו האיסור לאכול מן התבואה החדשה לפני הקרבת העומר. ראוי להקריב לה' מן התבואה, שהיא עיקר מזונו של האדם, לפני שנהנים ממנה בכל צורה, אפילו כקלי, כדי שנזכיר את חסדו ונהיה ראויים לקבל מטובו.

שלא לאכל כרמל מתבואה חדשה עד היום ההוא

לא תעשה · ויקרא כג, יד

גם מצוה זו מאותו שורש כמו האיסור לאכול מן התבואה החדשה לפני העומר. לפני שאדם נהנה מן התבואה, אפילו משיבולים רכות וקלויות, ראוי שיקריב ממנה לה' שנתן אותה, כדי להכיר בחסדו ולהכשיר את עצמו לברכה.

מצות ספירת העמר

עשה · ויקרא כג, טו

התורה היא עיקרם של ישראל, ובשבילה נגאלו ממצרים כדי שיקבלו אותה בסיני, וזו תכלית טובתם יותר מן החירות עצמה. לכן נצטווינו למנות מן היום שאחרי חג הפסח עד יום מתן תורה, כדי להראות בנפשנו את הכיסופים הגדולים ליום הנכסף הזה, כעבד המונה את הימים עד צאתו לחירות. ולכן אנו מונים את הימים שעברו ולא את הימים שנותרו, כי כך ניכר הרצון החזק להגיע אל היום.

מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת

עשה · ויקרא כג, טז

כמו בעומר, גם כאן אנו מקריבים לה' מן התבואה החדשה כדי שנזכור את חסדו לפני שנהנה ממנה. מנחת העומר באה מקמח שעורים, ואילו שתי הלחם באות מחיטים ככיכרות לחם, כי החיטים הן מאכל האדם, וראוי להכין אותן בצורה שבה האדם נהנה ונזון מהן. וככל שהקרבן חשוב ומוכן היטב, לב האדם מתעורר אליו יותר.

מצות שביתה ממלאכה ביום עצרת

עשה · ויקרא כג, כא

השביתה ביום טוב באה כדי שנהיה פנויים מעסקי העולם ונזכור את הטובות שעשה לנו ה' בזמן הזה, ונספר אותן לבנינו. מתוך השביתה העם מתקבץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ואילו הותרה המלאכה, כל אחד היה פונה לעסקו וכבוד החג היה נשכח.

שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות

לא תעשה · ויקרא כג, טו

שורש החג הזה רמוז במצות ספירת העומר. התורה היא עיקרם של ישראל, ובשבילה נגאלו ממצרים, והיום הזה, שבו ניתנה התורה, הוא היום הנכסף שאליו אנו מונים מאז הפסח. לכן ראוי לשבות בו מכל מלאכה, כדי שנהיה פנויים לכבוד היום ולשמחת התורה.

מצות שביתה ביום ראש השנה

עשה · ויקרא כג, כד

כמו בשאר הימים הטובים, השביתה ממלאכה נועדה לפנות את הלב, כי אדם הטרוד בעבודתו אין לו פנאי לחשוב על ענין היום. וראש השנה הוא יום הדין, שבו ה' פוקד את מעשי כל בריותיו, ולכן ראוי לעמוד בו פנויים מכל עסק ולתת את הדעת על מעשינו.

שלא לעשות מלאכה ביום ראשון בתשרי

לא תעשה · ויקרא כג, כד

מחסדי ה' על בריותיו שהוא פוקד את מעשיהם יום אחד בכל שנה, כדי שהעוונות לא יצטברו עד שיתחייב העולם כליה חלילה, וכל עוד הם מועטים הוא מטה כלפי חסד. נמצא שהיום הזה הוא קיומו של העולם, ולכן ראוי לעשותו יום טוב, ומפני שהוא יום הדין ראוי לעמוד בו ביראה יותר מבכל המועדים. והתרועה, שהיא קול שבור, רומזת שישבור כל אחד את יצרו הרע ויתחרט על מעשיו.

מצות קרבן מוסף ביום ראש השנה

עשה · ויקרא כג, כד

האדם מושפע ממעשיו, כי מחשבתו נקשרת בדבר רק על ידי מעשה. לכן ציוותה התורה להקריב בראש השנה קרבן מיוחד לשם היום, כדי שמתוך המעשה ניתן את לבנו לגדולת היום ולקדושתו.

מצות תענית ביום עשירי בתשרי

עשה · ויקרא כג, כז

מחסדי ה' שקבע יום אחד בשנה לכפרת החטאים עם התשובה. האכילה והשתייה ושאר הנאות הגוף מושכות את החומר אחר התאווה ומסיחות את הנפש מחיפוש האמת, ואין ראוי לבוא לדין לפני האדון בנפש כבדה ומבולבלת. לכן ביום הנכבד הזה אנו מגבירים את הנפש על הגוף, כדי שתהיה ראויה לקבל את כפרתה.

מצות קרבן מוסף של יום הכפורים

עשה · ויקרא כג, כז

כמו בשאר קרבנות המוסף, האדם מושפע ממעשיו ומחשבתו נקשרת בדבר על ידי מעשה. לכן הוסיפה התורה ביום הכיפורים קרבן מיוחד לשם היום, כדי שמתוך המעשה ניתן את לבנו לקדושת היום ולגודל הטובה שה' גומל לנו בו.

שלא לעשות מלאכה בעשרה בתשרי

לא תעשה · ויקרא כג, כז

ביום הכיפורים שובתים מכל מלאכה כדי שלא נהיה טרודים בשום דבר, ונפנה את כל מחשבתנו לבקש מחילה וסליחה מאת אדון הכל. זהו היום שנועד לסליחת העוונות מאז בריאת העולם, ומי שעסוק בעבודתו אינו יכול לתת את לבו לכך.

שלא לאכל ולשתות ביום הכפורים

לא תעשה · ויקרא כג, כט

המאכל והמשתה מושכים את הגוף אחר התאווה ומחשיכים את הנפש, ומי שבא לדין לפני ה' ראוי שיבוא בנפש צלולה. לכן ביום הכיפורים, יום הכפרה והתשובה, אנו נמנעים מאכילה ושתייה, כדי שהנפש תגבר על החומר ותהיה מוכנה לקבל את כפרתה.

מצות שביתה ממלאכה ביום הכפורים

עשה · ויקרא כג, לב

על דרך הפשט, השביתה ביום הכיפורים באה כדי שלא נהיה טרודים בשום עסק, ונשים את כל כוונתנו בבקשת מחילה וסליחה. זהו היום שה' ייחד לכפרת העוונות מיום שנברא העולם, וראוי שנקדיש לו את כל לבנו.

מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסכות

עשה · ויקרא כג, לה

השביתה ממלאכה ביום טוב נועדה לכך שנהיה פנויים לזכור את הנסים שעשה ה' לאבותינו, לדבר בהם ולספר אותם לבנינו. אילו הותרה המלאכה, כל אחד היה פונה לעסקיו וכבוד החג היה נשכח. ועוד, מתוך השביתה מתקבץ העם בבתי הכנסת ובבתי המדרש לשמוע דברי תורה וללמוד את הלכות החג.

שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות

לא תעשה · ויקרא כג, לד

שורש איסור המלאכה בחג הסוכות שווה לשאר הימים הטובים. כשאדם פנוי מעסקי העולם הוא יכול לחשוב על ענין המועד ולהלל את ה' על הטובות שעשה עמנו, ואילו הטרוד במלאכתו אין לו פנאי לחשוב בשום דבר.

מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסכות

עשה · ויקרא כג, לו

כמו בכל קרבנות המוסף, האדם מושפע ממעשיו, ולכן נצטווינו לעשות מעשה מיוחד לשם החג, כדי שנתעורר לתת את לבנו לגדולתו ולטובות שה' גמל לנו בו. וחכמים אמרו שהפרים, שמספרם הולך ופוחת מיום ליום, רומזים שבזכות המצוה הזאת ימעטו שונאיהם של ישראל.

מצות שביתה ממלאכה ביום שמיני של סכות

עשה · ויקרא כג, לו

השביתה בשמיני עצרת היא כשביתת שאר הרגלים, כדי שנהיה פנויים מעסקינו לחשוב בענין המועד ולהודות לה' על הטובות שעשה עמנו. ויום זה הוא רגל בפני עצמו, ואינו רק סיומו של חג הסוכות.

מצות קרבן מוסף ביום שמיני של סכות שהוא נקרא שמיני עצרת

עשה · ויקרא כג, לו

שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, ולכן יש לו קרבן מוסף משלו. וכמו בשאר המוספים, מעשה מיוחד לשם היום מעורר את הלב לקדושתו, כי האדם מושפע ממעשיו ומחשבתו נקשרת בדבר על ידי מעשה.

שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת

לא תעשה · ויקרא כג, לו

איסור המלאכה שווה בכל המועדים, כדי שנהיה פנויים לענין היום. ושמיני עצרת נקרא כך מפני שהוא סוף המועדים, וחכמים המשילו אותו למלך שאמר לבניו עכבו עמי עוד יום אחד, כי קשה עלי פרידתכם. לכן הוא יום טוב בפני עצמו, שכולו לשם ה'.

מצות נטילת לולב

עשה · ויקרא כג, מ

האדם מושפע ממעשיו, ולכן נתן לנו ה' מצוות שיעסיקו אותו בטוב. ימי החג הם ימי שמחת האסיף, והשמחה עלולה למשוך את האדם ולהשכיח ממנו את יראת ה', ולכן נצטווינו לאחוז בידינו מינים משמחים שמזכירים לנו שכל שמחתנו היא לשמו. ועוד, ארבעת המינים דומים לאיברים החשובים שבאדם, האתרוג ללב, הלולב לשדרה, ההדס לעיניים והערבה לשפתיים, לרמוז שיעבוד את בוראו בכל גופו ויירא ממנו גם בעת השמחה.

מצות ישיבת סכה

עשה · ויקרא כג, מב

הכתוב עצמו מפרש את הטעם, כדי שנזכור את הנסים הגדולים שעשה ה' לאבותינו במדבר, כשסכך עליהם בענני הכבוד שלא יזיקם השמש ביום והקור בלילה. ויש שפירשו שסוכות ממש עשו להם. ומתוך זכירת נפלאותיו נקפיד על מצוותיו ונהיה ראויים לקבל את טובו, כי ה' חפץ להיטיב.