מצוות פרשת תזריע

מצות ענין טמאת יולדת

עשה · ויקרא יב, ב

מחלות האדם באות מעודף או מחסרון בגוף, והקדוש ברוך הוא הרחיק את עמו מכל מה שמזיק לגוף, כי הגוף הוא כלי לנפש. מן השורש הזה הרחיקה התורה את היולדת ימים מספר, עד שיתנקה גופה מן המותר שבו, שהוא דבר רע ומחליא. ולכן נקבע זמן ארוך יותר ללידת נקבה, שלדעת בעל החינוך המותרות בה מרובים יותר.

שלא יאכל טמא מן הקדשים

לא תעשה · ויקרא יב, ד

יראת המקדש וקדשיו צריכה להיקבע עמוק בנפשנו. לכן אין ראוי שיאכלו את הקדשים אלא הטהורים, כי הטהרה היא מעלה וכבוד באדם, כידוע לכל מבין.

מצות קרבן יולדת

עשה · ויקרא יב, ו

הלידה כרוכה בסכנה, והיולדת שניצלה מחבליה ראויה להודות לה' על הנס שנעשה לה, ומעשה הקרבן מעורר אותה להודאה זו. חז"ל מוסיפים שבשעת צערה אשה עלולה להישבע בפזיזות שלא תוסיף ללדת, ולכן היא צריכה גם כפרה, ומשום כך חלק מקרבנה נקרא חטאת.

מצות ענין טמאת מצרע

עשה · ויקרא יג, ב

המצוה באה לקבוע בנפשנו שהשגחת ה' פרטית על כל אדם, ועיניו פקוחות על כל דרכיו. לכן המצורע אינו רואה במחלתו מקרה, אלא מבין שחטא גרם לה - בעיקר חטא לשון הרע - ובא אל הכהן, העומד לכפרת החוטאים. ובימי ההסגר יש לו שהות להתבונן במעשיו בנחת ולשוב בתשובה שלמה.

שלא לגלח שער הנתק

לא תעשה · ויקרא יג, לג

המצוה רומזת שעל האדם לשאת את הצער והייסורים שה' מביא עליו, ולא לבעוט בהם. אל יחשוב שבידו לבטל אותם או להסתיר אותם מעיני הבריות, אלא יבקש רחמים מאת ה' שירפא את מכתו.

הנהגת המצרע וכל מטמאי אדם בפריעה ופרימה

עשה · ויקרא יג, מה

המצורע מתרחק מבני אדם ומודיע להם שיסורו ממנו, כדי שיצייר בנפשו שהחטא מרחיק את האדם מכל טוב, וישוב מדרכו. חז"ל אמרו שבלשון הרע הבדיל בין איש לרעהו, ולכן גם הוא מובדל מן המחנה - במידה שאדם מודד מודדים לו. אין הכוונה שה' משלם רעה חלילה, שהרי ה' חפץ רק בטוב, אלא שהאדם עצמו, בנטותו מן הדרך הישרה, מסיר מעליו את ההכנה לקבל את הטובה.

מצות ענין נגעי בגדים

עשה · ויקרא יג, מז

נגעי הבגדים אינם דבר טבעי, אלא אות שה' בטובו נתן בעם הקדוש כדי לייסר אותם כאשר ייסר איש את בנו. כשמשתנים הבגדים של צמר ופשתים, שבהם משתמשים בני אדם יותר מכל, לומדים מכך מוסר, ושבים מדרכם הרעה עוד לפני שהנגע יגיע אל גופם.