מצוות פרשת ראה

לאבד עבודה זרה ומשמשיה

עשה · דברים יב, ב

המצוה באה למחות את שם עבודה זרה ואת כל זכרה מן העולם. לכן נצטווינו לאבד את מקומותיה בכל דרך שמשחיתה אותם מהר ביותר, כדי שלא יישאר לה שום רושם.

שלא לאבד דברים שנקרא שמו יתברך עליהם

לא תעשה · דברים יב, ד

שורש המצוה גלוי - כשבני ישראל ניגשים אל הקודש באימה וביראה, נכנסת בלבם יראה גדולה מפני ה'. לכן אסור לאבד או למחוק את שמו ואת הדברים שנקרא עליהם שמו, כדי שכבודם יישמר בלבנו.

שיביא כל נדריו ברגל ראשון

עשה · דברים יב, ה

אין ראוי לאדם להתעצל במה שנדר לעשות, כמו שבני אדם נזהרים לקיים בזריזות את מצוות מלכי הארץ, וכל שכן את מצוות מלך מלכי המלכים. ועם זאת התורה לא הטריחה אותו לעלות מיד, שלא יימנעו בני אדם מלנדור ולהתנדב, אלא ציוותה שישלים את נדרו ברגל הראשון שבו הוא עולה ממילא לבית ה'.

שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה

לא תעשה · דברים יב, יג

ה' קבע לישראל מקום אחד להביא אליו את קרבנותיהם ולהכין בו את לבם, ומתוך גדולת המקום ויראתו הלבבות מתרככים ונכנעים לקבל עליהם מלכות שמים שלמה. לכן אסר להקריב במקום אחר, כדי שתהיה לנו כפרה שלמה. ועוד, ה' התיר להמית בעלי חיים רק לכפרה או לצורך האדם, ומי שמקריב מחוץ למקום שנבחר שופך דם ללא תועלת, ולכן הכתוב מחשיב זאת לו כשפיכות דם.

מצוה להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה

עשה · דברים יב, יד

כשיש בעולם מקום אחד מיוחד לקרבנות, ובני אדם באים אליו תמיד לבקש את ה', המקום מתקדש, ורצון ה' ושפע ברכתו שורים עליו. הלבבות נרתעים ומתרככים למראהו, וכל אדם שב מדרכו הרעה ומן החמס שבידיו. אילו היו כל המקומות כשרים להקרבה, לא היה כך באף אחד מהם, ומעבר לטעם הפשוט הזה יש בדבר סודות נפלאים.

לפדות קדשים שנפל בהם מום

עשה · דברים יב, טו

מחסדי ה' עלינו שהתיר לנו ליהנות מבהמת קרבן שנפל בה מום, אף על פי שכבר הוקדשה לשמו. הוא אינו מדקדק עם בריותיו לומר אל תיגעו במה שהיה שלי אפילו רגע אחד. ועוד הגדיל חסדו ועשה זאת מצות עשה, כי אילו הניח זאת לרשותנו בלבד אולי היינו נמנעים מכך מתוך חסידות, ועכשיו שיש בדבר מצוה לא נשאר בלבנו שום חשש.

שלא לאכל מעשר שני של דגן חוץ לירושלים

לא תעשה · דברים יב, יז

מעשר שני נאכל דווקא בירושלים, מקום הסנהדרין, החכמה והתורה, כדי שבעליו יעלה לשם וילמד תורה, או ישלח אחד מבניו ללמוד שם ולהתפרנס מן הפירות. כך יהיה בכל בית בישראל אדם חכם ויודע תורה שילמד את כל בני ביתו, ותמלא הארץ דעה את ה'.

שלא לאכל מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים

לא תעשה · דברים יב, יז

כמו מעשר הדגן, גם מעשר שני של היין נועד להיאכל רק בירושלים, מקום התורה והחכמה. מי שעולה לשם לאכול את פירותיו לומד תורה בעצמו או שולח את בנו ללמוד, וכך מתרבים בכל בית בישראל יודעי תורה המלמדים את בני ביתם ליראה את ה'.

שלא לאכל מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים

לא תעשה · דברים יב, יז

גם מעשר שני של השמן נאכל רק בירושלים, כדי לקשור את לב בעליו אל המקום שבו יושבים חכמי התורה. מתוך שהוא עולה לשם עם פירותיו הוא לומד בעצמו או מושיב שם את אחד מבניו ללמוד, וכך נמצא בכל בית בישראל מי שמלמד את בני ביתו ללכת בדרכי ה'.

שלא לאכל בכור תמים חוץ לירושלים

לא תעשה · דברים יב, יז

הבכור ניתן לה' כדי שנדע שהכל שלו, ושאין לאדם בעולם אלא מה שה' מחלק לו בחסדו, וגם לזכר הנס שעשה לנו במכת בכורות. לכן הוא קודש, ונאכל רק בידי הכהנים משרתי ה' ובמקום הקדושה, בירושלים, ולא בידי זר ולא במקום אחר.

שלא לאכל קדשי הקדשים חוץ לעזרה

לא תעשה · דברים יב, יז

כל קרבן נאכל במקום מיוחד, כדי שהאוכלים יכוונו את לבם אל הכפרה שבעבורה הוא נאכל, כמו שאמרו חכמים שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים. אילו היו אוכלים אותו במקומות אחרים, היו מסיחים את דעתם מן הענין.

שלא לאכל בשר העולה

לא תעשה · דברים יב, יז

האדם החוטא יוצא לשעה מגדר השכל ונעשה דומה לבהמה, ולכן הוא מביא גוף בשר כמותו ושורף אותו במקום המקודש, כדי לחקוק בלבו שגוף בלי שכל כלה ובטל. עולה כולה כליל לה', וזכרה נמחה כליל, ולכן אסור לאכול ממנה דבר, שהאיסור נמשך מאותו הטעם עצמו.

שלא לאכל קדשים קלים קדם זריקת דמים

לא תעשה · דברים יב, יז

המצוה באה ללמד אותנו להקדים תמיד את תועלת הנפש לתועלת הגוף, בכל דבר שבעולם. לכן אין ראוי שהגוף ייהנה מאכילת הקרבן לפני שנזרק דמו, שהוא בא לכפר על הנפש.

שלא יאכל כהן בכורים קדם הנחתם בעזרה

לא תעשה · דברים יב, יז

הבאת הביכורים לבית ה' נועדה לשים את דבר ה' בראש שמחתנו, ולזכור שממנו באות אלינו כל ברכות העולם. מתוך ההכרה במלכותו וההודאה לפניו על הפירות נהיה ראויים לברכה. לכן הם ניתנים לכהנים משרתי ה', ואין לאכול מהם לפני שהונחו בעזרה לפני ה'.

שלא לעזב הלוי, מלתן לו מתנותיו

לא תעשה · דברים יב, יט

ה' רצה שישראל יהיו עם חכם ונבון, ולכן קבע שבט שלם, שבט לוי, בלי נחלה בקרקע ובלי עבודת השדה, כדי שיקדיש את זמנו ללימוד ולהבנת דרכי ה' ויורה את משפטיו לאחיו בכל מקום. מאחר שכל ישראל צריכים לבקש תורה מפיהם, רצה ה' שאחיהם יספקו להם את מחייתם, פן תאבד חכמתם מחמת מחסור. והתורה מזכירה לבעלי האדמה שה' הוא נחלת הלוי, ולכן אל להם להתגאות עליו ואל להם לעזוב אותו.

מצות שחיטה

עשה · דברים יב, כא

מן הצוואר יוצא דם הגוף יותר מכל מקום אחר, ולכן נצטווינו לשחוט את הבהמה שם לפני שנאכל אותה, כדי שייצא ממנה דמה ולא נאכל את הנפש עם הבשר. ועוד, השחיטה בצוואר ובסכין בדוקה באה כדי שלא נצער את בעלי החיים יותר מן הצורך. התורה התירה אותם לאדם בזכות מעלתו, למזונו ולכל צרכיו, אבל לא לצער אותם לחינם.

שלא לאכל אבר מן החי

לא תעשה · דברים יב, כג

המצוה באה כדי שלא נרגיל את נפשנו במידת האכזריות, שהיא מידה מגונה ביותר, ואין אכזריות גדולה מלחתוך אבר או בשר מבעל חיים בעודו חי ולאכול אותו. כשאנו קונים לעצמנו מידות טובות ומתרחקים מן הרעות, אנו נדבקים בטוב, וה' הטוב חפץ להיטיב, ולכן הוא מצווה את עמו לבחור בטוב.

להביא קדשים בבית הבחירה

עשה · דברים יב, כו

גם קרבנות שהוקדשו מחוץ לארץ חובה להביא אל המקום שבחר ה', מאותו הטעם שכל הקרבנות מוקרבים רק שם. מקום אחד שאליו באים תמיד לבקש את ה' מתקדש, ברכת ה' שורה עליו, והלבבות מתרככים למראהו ושבים מדרכם הרעה. ואפשר שנתייחדה על כך מצוה מיוחדת משום שהטורח בהבאתם מרחוק גדול יותר.

שלא להוסיף על המצות ופרושן

לא תעשה · דברים יג, א

ה' שציווה אותנו על התורה שלם בתכלית השלמות, וכל מעשיו ומצוותיו שלמים וטובים. לכן כל תוספת עליהן היא חיסרון ולא תיקון, וכל שכן גריעה מהן.

שלא לגרע ממצות התורה

לא תעשה · דברים יג, א

מצוות ה' שלמות וטובות כפי שנתן אותן, ואין בהן דבר מיותר. מי שגורע מהן פוגם בשלמות שקבע הקדוש ברוך הוא, ואם תוספת עליהן היא חיסרון, גריעה מהן על אחת כמה וכמה.

שלא לשמע ממתנבא בשם עבודה זרה

לא תעשה · דברים יג, ד

בני אדם טועים תמיד, ושכלם אינו מגיע בקלות אל תכלית האמת. התורה חששה שמתוך טענותיו הכוזבות והוויכוח הארוך עם המתנבא בשם עבודה זרה יתפתה האדם לדבריו, או לפחות יפקפק בלבו אפילו שעה אחת. אף שדבריו לא יעמדו אלא לשעה והאמת תגלה את שקרו, חסה התורה עלינו שלא נאבד אפילו שעה אחת מימינו בספק רע כזה.

שלא לאהב המסית

לא תעשה · דברים יג, ט

כמו במצוה הקודמת, התורה יודעת שדעת האדם נוטה לטעות, ומי שקרוב ללבו של המסית לעבודה זרה עלול להטות אוזן לדבריו. לכן נאסר עלינו לאהוב אותו, כדי שלא תפתח האהבה פתח לפקפוק באמונה.

שלא לעזב שנאתו על המסית

לא תעשה · דברים יג, ט

כמו שתי המצוות הקודמות, גם זו באה להרחיק כל ענין של עבודה זרה, כדי שלא ניכשל בה בשום אופן. אילו היה המוסת מוותר על ריחוקו מן המסית, היה מתקרב אליו מחדש ועלול להימשך אחר דבריו.

שלא להציל המסית

לא תעשה · דברים יג, ט

גם מצוה זו נמשכת מן השורש של המצוות הקודמות על המסית, שכולן באות להרחיק מאתנו כל ענין של עבודה זרה. מי שניסה להדיח את חברו מעבודת ה' חטא חטא חמור מאוד, והתורה ציוותה את המוסת שלא לחוס עליו, כדי שיבין כל אדם עד כמה מרוחק ענין זה מעם ישראל.

שלא ללמד זכות למסית

לא תעשה · דברים יג, ט

כמו שאר המצוות על המסית, גם זו באה להרחיק כל ענין של עבודה זרה. מי שניסה להסית אחרים אליה אינו ראוי שהמוסת ילמד עליו זכות, כדי שהעוון החמור הזה לא יקל בעיני העם ולא ייראה כדבר שאפשר ללמד עליו סנגוריה.

שלא למנע מללמד על המסית חובה

לא תעשה · דברים יג, ט

גם מצוה זו נמשכת מאותו השורש, להרחיק את עבודה זרה מכל צד, ולכן מי שיודע דבר לחובת המסית אינו רשאי לשתוק. ומריבוי האזהרות על המסית יש ללמוד שמותר לשנוא את הרשעים שהשחיתו את מעשיהם עד שאין בהם תקוה, שאינם שומעים לתוכחה ומגמתם להזיק, כמו שאמר דוד המלך הלא משנאיך ה' אשנא.

שלא להסית אחד מישראל לעבד עבודה זרה

לא תעשה · דברים יג, יב

טעם המצוה גלוי לכל. עבודה זרה היא העוון החמור מכולם, והמסית את חברו אליה אינו מחטיא רק את עצמו אלא מבקש להרחיק נפש נוספת מעבודת ה', ולכן הזהירה התורה שלא יעשה אדם מישראל דבר רע כזה.

מצות חקירת העדים היטב

עשה · דברים יג, טו

הדין צריך להיבנות על אמת גמורה, ולכן נצטווינו לחקור את העדים חקירה גדולה ולדרוש היטב, כדי שלא נמהר בדין ונמית את הזכאי או נפסיד את ממונו. התורה כופלת את הציווי במילים שונות, לדרוש ולחקור ולשאול היטב, כדי להזהיר אותנו מאוד, כי זהו עמוד חזק שדם הבריות תלוי בו.

שריפת עיר הנדחת ולהרג אנשיה

עשה · דברים יג, יז

אנשי עיר שהסכימו יחד לנטוש את עבודת ה' ולעבוד עבודה זרה הסכימו הסכמה רעה ונמאסת מאוד. ראוי למחות את שמם ולאבד את זכרם מן העולם, שלא יישאר מהם שום זכר, ואין כליה גמורה יותר מן השריפה.

שלא לבנות עיר הנדחת

לא תעשה · דברים יג, יז

עיר שאנשיה הסכימו יחד לעבוד עבודה זרה ראוי שיימחה זכרה מן העולם. לכן אסור לבנות אותה מחדש כעיר, כדי שלא יישאר בעולם שום מקום שיזכיר את אותה הסכמה רעה.

שלא להנות בממון עיר הנדחת

לא תעשה · דברים יג, יח

גם איסור ההנאה מרכוש העיר הנדחת בא מאותו הטעם, שזכר העיר שנטשה את עבודת ה' יימחה לגמרי. כל שללה נשרף עמה, ואין לאדם ליטול ממנו דבר, כדי שלא יישאר ממנה שום שריד.

שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה

לא תעשה · דברים יד, א

המצוה באה כדי שלא נעשה שום דבר הדומה למעשי עובדי עבודה זרה. ונמנענו מן השריטה על מת, כי לא יאה לעם הנבחר, בעלי חכמת התורה, להצטער על מעשה ה' יותר ממה שציווה אותנו. להשחית את הגוף כשוטים אינו דרך חכמים ואנשי בינה, ומכאן למדו חכמים שאין להתאבל על מת יותר מדי.

שלא לקרח על מת

לא תעשה · דברים יד, א

כמו איסור השריטה, גם איסור הקרחה על מת בא כדי שלא נידמה לעובדי עבודה זרה במנהגיהם. ועוד, לא יאה לעם שקיבל את חכמת התורה להשחית את גופו מרוב צער על מעשה ה', אלא להצטער רק כפי שציווה אותנו.

שלא לאכל פסולי המקדשין

לא תעשה · דברים יד, ג

התורה מרחיקה אותנו מלהתקרב אל הקודש ולנגוע בו, כדי ליטע בלבנו יראה מן הדברים הקדושים ולהחשיב אותם בעינינו. מתוך כך מתעורר רוחנו ולבנו מתרכך, ומתחדשת בנו רוח נכונה כשאנו באים לבקש סליחה על עוונותינו, וה' נעתר לנו ומושיע אותנו מכל צרותינו.

לבדק בסימני העוף

עשה · דברים יד, יא

הגוף הוא כלי לנפש, וכל נזק בגוף פוגם במשהו מפעולות השכל, ולכן הרחיקה אותנו התורה מן המאכלות האסורים, אף אם איננו יודעים את נזקם, כי הרופא הנאמן שציווה עליהם חכם מכולנו. ומאחר שנאסרו עלינו מקצת העופות, ראוי וחובה לבדוק היטב את סימני העוף לפני שנאכל ממנו, כמו כל דבר שבא עליו איסור.

שלא לאכל שרץ העוף

לא תעשה · דברים יד, יט

הגוף הוא כלי שבו הנפש פועלת, וכשהוא ניזוק נפגמת גם פעולת השכל. לכן הרחיקה אותנו התורה השלמה מכל מאכל שגורם נזק, ואף אם יש מאכלים שנזקם אינו ידוע לנו ולא לחכמי הרפואה, אין לתמוה על כך, כי מי שציווה עלינו חכם מכולם.

שלא לאכל מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן

לא תעשה · דברים יד, כא

כמו בטרפה, גם בנבלה הטעם הפשוט הוא שהגוף הוא כלי לנפש, וכל פגם בו פוגם גם בפעולת השכל. לכן הרחיקה אותנו התורה מבשר שיש בו נזק לגוף, והרופא הנאמן יודע את הנזק גם כשאנו איננו מבינים אותו, ולא גילה את הטעמים כדי שלא יבואו אנשים ויאמרו שהאיסור אינו חל עליהם.

מצות מעשר שני

עשה · דברים יד, כב

הכתוב עצמו מפרש את הטעם, למען תלמד ליראה את ה' כל הימים. מעשר שני נאכל בירושלים, מקום הסנהדרין והתורה, ובעליו עולה לשם ולומד, או מושיב שם את אחד מבניו ללמוד ולהתפרנס מן הפירות. כך יימצא בכל בית בישראל מי שמלמד את בני ביתו תורה ויראת שמים.

להפריש מעשר עני

עשה · דברים יד, כח

ה' רצה שבריותיו יתרגלו במידת החסד והרחמים, שהיא מידה משובחת, ומתוך שיתקנו את עצמם במידות טובות יהיו ראויים לקבל טובה. ה' עצמו יכול לספק לעני את כל מחסורו, אלא שבחסדו עשה אותנו שלוחיו, כדי לזכות אותנו.

שלא לתבע חוב שעברה עליו שביעית

לא תעשה · דברים טו, ב

שמיטת כספים באה ללמד את נפשנו מידת נדיבות ועין טובה, ולקבוע בלבנו ביטחון גדול בה'. היא גם גדר חזק נגד גזל וחמדה, כי אם אפילו חוב שמגיע לנו התורה ציוותה להשמיט, קל וחומר שעלינו להתרחק מכל מה שאינו שלנו. לכן מי שתובע את חובו אחרי השמיטה סותר את כל מה שהמצוה באה ללמד.

מצוה לנגש את הנכרי

עשה · דברים טו, ג

המצוה באה כדי שלא נרגיל את נפשנו לחמול ולרחם דווקא על מי שאינו מבני הברית עד כדי שנימשך אחר מעשיהם ואחר עצתם. הרמב״ן סובר שאין כאן מצות עשה של ממש, אלא שעיקר הכתוב הוא להזהיר על החמלה כלפי אחינו בני ישראל, שלא לנגוש בהם.

שישמיט כל הלואותיו בשביעית

עשה · דברים טו, ג

שמיטת החובות באה ללמד את נפשנו מידות נעלות של נדיבות ועין טובה, ולקבוע בלבנו ביטחון גדול בה', ואז תהיה נפשנו ראויה לקבל טובה וברכה מאדון הכל. ועוד יש בה גדר חזק ומחיצה של ברזל נגד גזל וחמדה, שהרי אם התורה ציוותה את המלווה להשמיט אפילו את מה שהלווה, קל וחומר שעלינו להתרחק מאוד מכל אשר לרענו.

שלא יאמץ את לבבו על העני

לא תעשה · דברים טו, ז

ה' רוצה שבריותיו יתרגלו במידת החסד והרחמים, ומתוך כך יהיו ראויים לקבל את טובתו. הוא יכול לספק לעני את מחסורו בלעדינו, אלא שבחסדו עשה אותנו שלוחיו לזכות אותנו, ולכן אסור לנו לאמץ את לבבנו ולסגור את ידנו מפני אחינו העני.

מצות צדקה

עשה · דברים טו, ח

ה' רצה שבריותיו יהיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, ומתוך שיתקנו את עצמם במידות טובות יהיו ראויים לברכה, כי הטוב והברכה חלים תמיד על הטוב. הקדוש ברוך הוא יכול לפרנס את העני בעצמו, אלא שמחסדו עשה אותנו שלוחיו כדי לזכות אותנו.

שלא נמנע מלהלוות קדם שמטה

לא תעשה · דברים טו, ט

המצוה באה לחזק ולקבוע בלבנו את מידת הנדיבות ולהרחיק לגמרי את מידת הקמצנות, ואין נדיב כמי שמלווה את כספו כשהוא יודע ששנת השמיטה קרובה ועלולה להפסיד לו את הלוואתו. מי שמפזר מממונו לנצרכים רק מוסיף, כי ה' נותן לאדם מברכתו לפי מעשיו. הקמצנות היא מחיצה של ברזל בין האדם לבין הברכה, והנדיבות היא חלק מן הברכה עצמה.

שלא לשלח עבד עברי ריקם

לא תעשה · דברים טו, יג

כמו מצות ההענקה, גם איסור זה בא כדי שנקנה בנפשנו מידות נעלות ויקרות, ועם נפש יקרה נזכה לטוב. כבודנו והדרנו הוא לרחם על מי שעבד אותנו ולתת לו משלנו בחסד, ולכן אסור לשלח את העבד בידיים ריקות.

להעניק לו בצאתו לחפשי

עשה · דברים טו, יד

המצוה באה כדי שנקנה בנפשנו מידות נעלות ויקרות, ועם נפש יקרה ונעלה נזכה לטוב, כי ה' הטוב חפץ להיטיב לעמו. כבודנו והדרנו הוא שנרחם על מי שעבד אותנו ונעניק לו משלנו בחסד, מעבר למה שהתחייבנו לתת לו בשכרו.

שלא לעבד בקדשים

לא תעשה · דברים טו, יט

התורה מרחיקה אותנו מלהתקרב אל הקדשים ולהשתמש בהם, כדי ליטע בלבנו יראה מן הדברים הקדושים ולהחשיב אותם בעינינו. כשאדם נזהר שלא לעבוד בבהמה שהוקדשה לה', רוחו מתעורר ולבו מתרכך, והוא ראוי יותר לבקש סליחה ולהיענות.

שלא לגזז הצמר בקדשים

לא תעשה · דברים טו, יט

כמו איסור העבודה בקדשים, גם איסור הגזיזה בא להרחיק אותנו מן השימוש בדברים שהוקדשו לה'. כך נשמרת יראת הקודש בלבנו, והקדשים נעשים יקרים בעינינו ולא כחולין.

שלא לאכל חמץ אחר חצות

לא תעשה · דברים טז, ג

איסור חמץ בפסח חמור ביותר, כי יציאת מצרים היא אות ומופת לחידוש העולם, העמוד הגדול שכל התורה נשענת עליו, ולכן כל מצוה שהיא זכר ליציאת מצרים חמורה וחביבה עלינו מאוד. מתוך חומרה זו ציוותה התורה להתחיל באיסור כבר שש שעות לפני זמן הנס, כדי שנבין את גודל המצוה כשנראה שהתורה עושה לה גדר סביב.

שלא להותיר מקרבן חגיגה עד יום שלישי

לא תעשה · דברים טז, ד

מצות הפסח היא יסוד חזק בתורתנו, ולכן נצטווינו לעשות את יום שחיטתו יום שמחה, ואין שמחה שלמה לבני אדם אלא בריבוי בשר. לכן אין להותיר מן הבשר שנשחט לכבוד שמחת הפסח עד היום השלישי, אלא לאכול אותו בזמנו ולהרבות בו שמחה. ועוד, בשר הקודש שעבר זמנו נשרף כליל, וגם בזה יש רמז לביטחון בה', שלא ידאג אדם יותר מדי לשמור ממאכלו ליום המחר.

שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד

לא תעשה · דברים טז, ה

המצוה באה לקבוע בנפשנו את גודל ענין הפסח ויוקר מצוותו. כבוד המצוה ופרסומה גדולים יותר כשכולם עושים אותה יחד במקום אחד שנקבע לכך, ולא כל יחיד במקום שהוא חפץ בו.

מצוה לשמח ברגלים

עשה · דברים טז, יד

טבע האדם צריך לשמוח מפעם לפעם, כמו שהוא צריך למזון, למנוחה ולשינה. ה' רצה לזכות אותנו וציווה שנעשה את השמחה לשמו, וקבע לנו מועדים לזכור בהם את הניסים והטובות שגמל אותנו. כשהשמחה היא לשמו ולזכרו, המחשבה הזאת שומרת עלינו שלא נצא בשמחתנו מדרך הישר.

להראות ברגלים בבית הבחירה

עשה · דברים טז, טז

שלוש פעמים בשנה באים כל ישראל לבית ה', כדי שיראו ויתנו אל לבם, מתוך מעשה הקרבן המעורר את הלבבות, שכולם חלק ה' ונחלתו, עם קדוש ונבחר לשמור את חוקיו. בבואם הם כמו עבדים הנכנסים בצל קורת אדונם, ומתוך המעשה הזה נקבעת בלבם יראתו ואהבתו, והם זוכים לחסדו ולברכתו.

שלא נעלה לרגל בלא קרבן

לא תעשה · דברים טז, טז

כמו מצות הראייה, גם האיסור לבוא לרגל בלי קרבן בא כדי שמעשה הקרבן יעורר את לבם של ישראל. בבואם אל בית ה' עם קרבן בידם הם מכירים שהם עבדיו ונחלתו, ומתוך כך נקבעות בלבם יראתו ואהבתו.