מצוות פרשת שופטים

למנות שופטים ושוטרים

עשה · דברים טז, יח

כששופטים ומנהיגים זוכים ליראה ולכבוד מצד העם, הדת כולה מתחזקת. בתחילה אנשים נוהגים ביושר מפחד, אבל עם הזמן הם מבינים שזו דרך האמת ובוחרים בה מאהבה. הרגל ארוך הופך לטבע שני, ועם שמתרגל לדרך הישר נקשר אל הטוב, וזה מה שרצוי לפני ה'.

שלא לטע אשרה

לא תעשה · דברים טז, כא

הרמב״ם כתב שעובדי עבודה זרה נהגו לטעת עצים יפים בבתי עבודתם. כדי להרחיק ממחשבתם של הבאים לעבוד את ה' במקום הנבחר כל דבר הדומה להם, נאסר עלינו לטעת שם שום עץ, וזהו טעם קרוב לפשט.

שלא להקים מצבה

לא תעשה · דברים טז, כב

המצבה היא בניין גבוה של אבנים או של עפר, שעובדי עבודה זרה נהגו לבנות ולהתאסף עליו לעבודתם. לכן הרחיקה אותנו התורה מלעשות כמותה, אפילו כדי לעבוד עליה את ה', כדי להשכיח כל ענין של עבודה זרה מלפני עינינו וממחשבתנו. המזבח אינו בכלל האיסור, שהרי עליו נאמר במפורש לבנותו מאבנים שלמות.

שלא להקריב קרבן בעל מום עובר

לא תעשה · דברים יז, א

הקרבנות באים לעורר ולכוון את מחשבת האדם אל ה', כי האדם מושפע מכוח מעשיו. לכן ראוי שהקרבן יהיה בלי מום, כי הלב מתעורר יותר כשהוא מביא דבר חשוב ושלם במינו, ומחשבתו אינה מתעוררת כך כשהוא מקריב דבר פגום.

לשמע בקול בית דין בכל זמן

עשה · דברים יז, י

המצוה באה לחזק את קיום דתנו. אילו נצטווינו לקיים את התורה כל אחד לפי הבנתו, היה כל אחד עושה כפי דעתו, והתורה הייתה נעשית תורות רבות. עכשיו שנצטווינו לקבל את דעת החכמים, תורה אחת לכולנו, ובעשותנו כמצוותם אנו מקיימים את מצות ה'.

שלא לסור מדבריהם

לא תעשה · דברים יז, יא

דעות בני אדם חלוקות, ואילו היה פירוש התורה מסור לכל אחד כפי שכלו, הייתה המחלוקת מתרבה בישראל והתורה הייתה נעשית כמה תורות. לכן השלים ה' את תורתו במצוה זו, שנלך אחר הפירוש שקיבלו חכמינו הקדמונים ואחר החכמים שבכל דור. גם אם יטעו החכמים בדבר אחד, טוב לסבול טעות אחת מאשר שכל אחד יעשה כדעתו, כי בזה יהיה חורבן הדת, חילוק לב העם ואובדן האומה.

למנות מלך מישראל

עשה · דברים יז, טו

אי אפשר ליישוב בני אדם להתקיים בשלום בלי שיעמידו אחד מהם לראש, שיעשו את דברו ויקיימו את גזרותיו. דעות בני אדם חלוקות ולעולם לא יסכימו כולם לדעה אחת, ובלי ראש אחד תבוא מחלוקת ויתבטלו המעשים. לכן נצטווינו למנות מלך, ובספרי הנביאים ריבוי ראשים במקום אחד נזכר כקללה.

שלא להקים עלינו מלך נכרי

לא תעשה · דברים יז, טו

מי שמתמנה לראש, שכל העם צריכים לשמוע לו, צריך להיות מזרע ישראל, רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם ולא יכביד עליו, ויאהב את האמת, הצדק והיושר, כמו שידוע במשפחת אברהם אבינו. ומשורש המצוה למדים שאסור גם למנות על הציבור אנשים רשעים ואכזרים, ומי שממנה אותם מקרבה, מפחד או מחנופה מביא רעה על ביתו.

שלא ירבה המלך סוסים

לא תעשה · דברים יז, טז

התורה עצמה מפרשת את הטעם - שהמלך לא ישלח אנשים מעמו לשבת במצרים כדי לגדל שם סוסים בשבילו. ועוד, שלא יתגאה לבו, כי סוסים רבים, ביופיים ובמהירותם, מביאים את בעליהם לידי גאווה.

שלא לשכן בארץ מצרים לעולם

לא תעשה · דברים יז, טז

אנשי מצרים היו רעים וחוטאים, וה' הוציא אותנו משם וגאל אותנו בחסדו כדי שנזכה ללכת בדרכי האמת. לכן רצה בטובו שלא נשוב לשבת בתוכם ולהיטמא במעשיהם, פן נלמד את מנהגיהם ונלך בדרכים שתורתנו השלמה מרחיקה.

שלא ירבה לו המלך נשים

לא תעשה · דברים יז, יז

הכתוב עצמו מפרש את הטעם - נשים רבות מסירות את לב בעליהן. בהפצרותיהן הבלתי פוסקות, בתחרות שביניהן, בריבוי דיבורים ובדברי חלקות הן עלולות לפתות את המלך לעשות את מה שאינו ראוי.

שלא ירבה לו המלך כסף וזהב

לא תעשה · דברים יז, יז

הכתוב מפרש את הטעם - כדי שלא ירום לבב המלך מעל אחיו. עושר רב שנאסף לכבודו ולהנאתו בלבד מביא לגאווה, ואילו כל העם תלוי במלך, ולכן עליו לשים את כל דאגתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו ובמילוי תאוותיו.

שיכתב המלך ספר תורה שני לעצמו

עשה · דברים יז, יח

המלך אינו כפוף לאיש, אין מי שיוכיח אותו על מעשיו, ובמילה אחת בידו להעניש ולהמית. לכן הוא צריך שמירה גדולה - תזכורת קבועה שתעמוד לנגד עיניו תמיד, כדי שיכבוש את יצרו ויטה את לבו אל בוראו. על כן אמרו חכמים שספר התורה שלו יוצא עמו למלחמה, יושב עמו בדין ועומד מולו בסעודתו.

שלא ינחל שבט לוי בארץ ישראל

לא תעשה · דברים יח, א

כדי שכל עיסוקו של שבט לוי יהיה בעבודת ה' ולא יצטרך לעבוד את האדמה. שאר השבטים נותנים להם חלק מכל אשר להם, והם אינם טורחים בכך כלל - כדרך משרתי המלך, שמזונם מוכן להם בידי אחרים, והם פנויים לעבודתו בלבד.

שלא יקח שבט לוי חלק בבזה

לא תעשה · דברים יח, א

הלויים הם משרתי ה', ולא נאה להם להשתמש בחפצים שנחטפו מידי בני אדם במלחמה בחרב ובחנית. אל בית ה' ראוי שיבוא רק דבר שבא בדרך של שלום, יושר ואמונה, ולא דבר שלב איש או אשה דואג עליו.

לתת זרוע ולחיים וקבה לכהן

עשה · דברים יח, ג

חכמים אמרו שהכהנים זכו במתנה זו בזכות פנחס אביהם, שקינא לה' ומסר את נפשו מול נשיא שבט בישראל למען קדושת השם. הזרוע כנגד הרומח שלקח בידו, הלחיים כנגד תפילתו על צער ישראל, והקיבה כנגד המכה שבה עצר את החטא. מכאן למדנו שמי שמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו גם בעולם הזה, מלבד שכרו השמור לנפשו לעולם הבא.

להפריש תרומה גדולה לכהן

עשה · דברים יח, ד

הדגן, התירוש והיצהר הם עיקר מזונם של בני אדם, והעולם כולו של הקדוש ברוך הוא. לכן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה, ולהפריש ממנה חלק לשמו ולתתו לכהנים משרתיו עוד לפני שייהנה ממנה בעצמו. מן התורה די אפילו בחיטה אחת, כי ההכרה באדנות ה' אינה תלויה בכמות, אבל חכמים קבעו שיעור ניכר, כי לבו של אדם מתעורר יותר מדבר שממלא את עיניו.

לתת לכהן ראשית הגז

עשה · דברים יח, ד

הכהנים משרתים תמיד לפני ה' ואין להם נחלה בקרקע, ולכן זיכה אותם ה' בכל צורכי מחייתם על ידי אחיהם. התרומה ומעשר מן המעשר הם לחמם ויינם, מתנות הבהמה וחלקם בקודשים נותנים להם בשר די צורכם, ועדיין היה חסר להם לבוש - לכך ניתנה להם ראשית הגז, כדי שיהיה להם צמר לבגדיהם.

להיות הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות

עשה · דברים יח, ו

כל מלאכה שמוטלת על אנשים ידועים ומוגדרים נעשית כראוי, ואין בה עצלות, ייאוש או מריבות. אבל מלאכה המוטלת על הרבים בלי שיהיו אחראים ברורים, פעמים שכל אחד מטיל אותה על חברו ופעמים שהם מקפידים זה על זה. ברגלים, מפני השמחה, נצטוו כולם לעבוד יחד בשווה.

שלא לקסם

לא תעשה · דברים יח, י

דרכי הקסם מטעות את ההמון - כשחלק מדברי הקוסמים מתקיימים, אנשים מתחילים לחשוב שכל המתרחש בעולם נקבע בידי המזלות והכוחות, וכמעט מגיעים לומר שה' עזב את הארץ. עם קדוש שקיבל את תורת האמת אינו צריך לתת את לבו להבלים כאלה, אלא לדעת שהטוב והרע באים מאת ה' לפי מעשי האדם. ישראל אינם תחת שליטת המזלות, וה' יכול לשנות את סדרם לטובת חסידיו.

שלא לכשף

לא תעשה · דברים יח, י

הכישוף הולך נגד רצון ה', שקבע בבריאה לכל דבר את טבעו ואת פעולתו לטובת העולם, והמכשף מנסה לשנות את הסדר הזה ולהכחיש את הכוחות הממונים עליו. מעשים אלה מכוערים והבל, ויש בהם ניצוץ של עבודה זרה. עם קדוש המחזיק בדת האמת צריך לבטוח בחסדי ה' לבדם, כי הוא ממלא לטובה את כל משאלות הבוטחים בשמו.

שלא לחבר חבר

לא תעשה · דברים יח, י

טעמה כטעם איסור הכישוף - ניסיון להשפיע על המציאות במילים ובלחשים כאילו יש בהם כוח לרפא או להזיק, במקום לבטוח בה' לבדו. לעומת זאת, אמירת מזמורי תהילים לשמירה מותרת, כי אין היא לחש אלא דברים המעוררים את הנפש לחסות בה', לשים בו את מבטחה ולקבוע בלב את יראתו, ומתוך כך האדם נשמר.

שלא לשאל בבעל אוב

לא תעשה · דברים יח, י

זהו אחד מסוגי הכישוף, ושורשו כשורש איסור הכישוף כולו. מי שפונה אל בעל אוב כדי לדעת את הנסתר מסיר את בטחונו מה' ותולה אותו בכוחות של הבל, ועם קדוש שקיבל את דת האמת צריך לבטוח בה' בלבד.

שלא לשאל בידעוני

לא תעשה · דברים יח, י

גם זה מין מן הכישוף, וטעמו כטעם האיסור לשאול בעל אוב. התורה מרחיקה אותנו מכל דרך של ניחוש העתיד בכוחות של הבל, כדי שלא נתלה את גורלנו בהם ולא נסיח את דעתנו מן האמונה שהכל בא מאת ה'.

שלא לדרש אל המתים

לא תעשה · דברים יח, י

שורשה כשורש איסור הכישוף - ה' קבע לעולם סדר של טבע, ומי שמרעיב את עצמו ולן בבית הקברות כדי שיבוא אליו מת בחלום מבקש לעקוף את הסדר הזה בדרכים של הבל. במקום לחפש ידיעה אצל המתים, על האדם לבטוח בה' ולהניח לו לנהל את עתידו.

מצוה לשמע אל נביא האמת

עשה · דברים יח, טו

תכלית מעלתו של האדם היא השגת הנבואה, ואין ידיעה ודאית יותר ממנה, כי היא נובעת ממעיין האמת. רק אחד מרבבות אנשים, ובדור הראוי לכך, זוכה לעלות אל המדרגה הזאת. לכן ציוותה התורה שכאשר יקום נביא שנאמנותו ומעשיו ידועים לנו, נשמע לו בכל אשר יצווה, כי הוא יודע את דרך האמת, והחולק עליו טועה בוודאי.

שלא להנבא בשקר

לא תעשה · דברים יח, כ

האמת הצרופה מגיעה לבני אדם על ידי הנביאים, והתורה מצווה להאמין בהם וללכת בעצתם. מי שאומר בשם ה' דברים שלא נצטווה מוציא לעז על הנבואה, שהיא יסוד גדול בעם הקדוש, ובעטיו יפקפק העם גם בנביאי האמת. וגם מי שמתנבא מה שנאמר לאחר נחשב בעיני העם לאיש האלוקים, והם הולכים אחריו בכל מעשיו אף שאינו ראוי לכך, וכך ההמון טועה.

שלא להתנבא בשם עבודה זרה

לא תעשה · דברים יח, כ

שורשה כשורש כל איסורי עבודה זרה - להרחיק את האדם ממנה במעשה ובדיבור, עד שלא יעלה זכרה בלבו לעולם. מי שאומר שעבודה זרה ציוותה עליו, או מבטיח שכר לעובדיה, מושך אחריו את העם אל הטעות הגדולה מכולן ומסיר את לבם מאחרי ה'.

שלא נירא מהריגת נביא השקר

לא תעשה · דברים יח, כב

שורשה כשורש האיסור להתנבא בשקר - נביא השקר מוציא לעז על הנבואה, שהיא יסוד האמת בעם ישראל, ומביא את העם לפקפק גם בנביאי האמת. לכן אל לנו לרחם עליו או לחשוש מעונש על משפטו, כי בכך אנו שומרים על אמונת העם כולו.

מצוה להכין שש ערי מקלט

עשה · דברים יט, ג

טעמה ידוע וברור - כדי שמי שהרג נפש בשגגה לא יומת בידי גואל הדם. מי שלא התכוון להרוג אינו ראוי למיתה, אבל כעסו של גואל הדם עלול לגבור עליו, ולכן הכינה התורה ערים שבהן ימצא הרוצח בשגגה מקלט, ודרכים סלולות ומסומנות שיוליכו אליהן.

שלא לחוס על הרוצח וחובל

לא תעשה · דברים יט, כא

טעמה ידוע - אם לא ייענשו המזיקים ולא יבוער הרע מקרבנו, איש את רעהו חיים יבלעו, ולא יוכלו המדינות להתקיים. לכן אסור לדיין לוותר מתוך חמלה על עונשו של מי שפגע בחברו, כי בכך הוא פוגע ביישוב העולם כולו.

שלא להסיג גבול

לא תעשה · דברים יט, יד

שורשה כשורש כל איסורי הגזל, והוא דבר שהשכל עצמו מעיד עליו. הזזת גבול היא גזילה שקטה של אדמת הזולת, וכאשר כל אחד בטוח בגבולו ובנחלתו, הדבר לתועלת הכול ומאפשר לבני אדם לחיות יחד בשלום.

שלא יקום דבר העדות בעד אחד

לא תעשה · דברים יט, טו

יצר לב האדם רע, ולפעמים נכנסת בלבו טינה על חברו, ואפילו אדם כשר ביותר אינו ניצול מחטא, ומי שהלך שנים רבות בדרך הישר עלול לסטות ממנה. לכן אין לסמוך על לבו של אדם אחד כדי להעניש את חברו על פיו, גם אם העד הוא חכם גדול והנאשם רשע גמור. אבל שני אנשים כשרים - חזקה היא שלא יסכימו יחד להעיד שקר.

לעשות לעד זומם כאשר זמם

עשה · דברים יט, יט

המצוה באה ליסר כל מי שמלאו לבו להעיד על דבר שאינו יודע באמת ובבירור, כי בעדות תלויים ממונם וגופם של בני אדם. לשאלה מדוע מאמינים לעדים האחרונים יותר מן הראשונים אין טעם ברור. אבל יש מן החכמים שהסבירו שהאחרונים מעידים על העדים עצמם, שהיו עמם במקום אחר, ולכן הראשונים נעשים בעלי דבר והאחרונים הם העדים.

שלא לערץ ולפחד במלחמה

לא תעשה · דברים כ, ח

כל אחד מישראל צריך לשים את מבטחו בה', ולא לחשוש לגופו במקום שבו הוא יכול להביא כבוד לשם ה' ולעמו. חכמים הוסיפו שהלוחם צריך לדעת שכל דמי ישראל תלויים בו, ומי שנלחם בכל לבו לקדש את השם מובטח שלא יבוא לידי נזק.

מצוה למשח כהן למלחמה

עשה · דברים כ, ה

בשעת מלחמה הלוחמים צריכים חיזוק, ואדם נשמע יותר כאשר הוא מכובד, ולכן ציוותה התורה שהמחזק יהיה מן הכהנים, מבחר העם. הוא גם מחזיר מן המערכה את מי שנטע כרם, בנה בית או אירש אשה, כי מחשבתם נתונה לדברים אלה, והם עלולים להמס את לב אחיהם. וכן מחזירים את הירא מחטאיו, פן ייספו אחרים בעוונו.

לשלח שלום לערים שצרים עליהן

עשה · דברים כ, י

מידת הרחמים היא מידה טובה, וראוי לנו, זרע הקודש, לנהוג בה בכל ענייננו, גם עם אויבים עובדי עבודה זרה - לא מפני שהם ראויים לכך, אלא למען מעלתנו אנו. יש בכך גם תועלת, שהעיר שהשלימה עמנו תעלה מס ותעבוד את המלך בלי הוצאה. ואילו הריגתם, כשהם רוצים להיכנע, לא תביא שום תועלת, רק תשחית אותנו ותרגיל אותנו במידת האכזריות.

שלא להחיות נשמה משבעה עממין

לא תעשה · דברים כ, טז

שבעת העממים היו הראשונים שהחלו בכל מיני עבודה זרה ובכל התועבות שה' שונא, והם היו יסודה ושורשה. הציווי לבער את זכרם נועד שלא נלמד ממעשיהם, ויש בו גם מוסר לדורות - שאיש לא יעלה על דעתו ללכת בדרכם. הם לא נבראו רעים, אלא בחרו ברע בבחירתם החופשית והשחיתו את מעשיהם עד שנתחייבו כליה.

שלא להשחית אילני מאכל

לא תעשה · דברים כ, יט

המצוה מלמדת את נפשנו לאהוב את הטוב והמועיל ולדבוק בו, ומתוך כך הטוב ידבק בנו, ונתרחק מכל דבר רע ומכל השחתה. זו דרכם של החסידים, שאינם מאבדים אפילו גרגר של חרדל, מצטערים על כל השחתה שהם רואים ומצילים ממנה כל מה שבכוחם. ולא כן הרשעים, השמחים בהשחתת העולם - הם משחיתים בכך את עצמם, כי במידה שאדם מודד בה מודדים לו.

לערף את העגלה בנחל

עשה · דברים כא, א

המעשה הגדול הזה - זקני העיר וגדוליה יוצאים בהמון אל מחוץ לעיר ועורפים עגלה - נועד לעורר את לב כל העם. לקול העריפה נחרדים כל השומעים, ומי שיודע דבר על הרצח מתעורר מיד לספר זאת לזקנים, וכך מתבערים הרוצחים מקרב העם. ויש בו גם פרסום גדול, שרצונם של הזקנים ואנשי הדעת הוא למצוא את הרוצח ולתבוע את דמו של הנרצח.

שלא לעבד ולזרע באותו קרקע

לא תעשה · דברים כא, ד

טעמה כטעם עריפת העגלה - לפרסם את חומרת הרציחה ולהכניס יראה בלב העם. המקום נשאר שומם לעולם, וכל עובר דרך נזכר שבגלל אדם אחד שנרצח בדרך נערפה שם עגלה והאדמה לא נעבדה עוד. כך מתעורר לבם להתרחק מן הרציחה בכל כוחם.