מצוות פרשת שמיני

שלא יכנסו הכהנים למקדש מגדלי שער

לא תעשה · ויקרא י, ו

גם מצוה זו באה להגדיל את כבוד הבית. אין ראוי לבוא לבית המלך בדרך אבלות וצער, כמו שנאמר במגילת אסתר אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, אלא בשמחה ובכבוד. וכשנבוא למקדש ביראה ובשמחה ונתבונן בחשיבות המקום ובתפארתו, יתרככו שם לבבנו ונהיה ראויים לקבל את הטוב.

שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים

לא תעשה · ויקרא י, ו

גם איסור זה נועד להגדיל את כבוד הבית. בגדים קרועים הם סימן של אבל וצער, ואין ראוי לבוא כך לפני המלך, כשם שלא היו באים אל שער המלך בלבוש שק. המשרתים בבית ה' צריכים לבוא אליו בשמחה ובכבוד, כדי שיתמלא לבם יראה ויהיו ראויים לקבל את הטוב.

שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה

לא תעשה · ויקרא י, ז

עבודת המקדש יקרה מכל דבר בעולם, ולכן אסור לכהן לעזוב אותה באמצעה מסיבה כלשהי. אילו הניחוה, היה בכך זלזול בעבודה, וכאילו הראו בעצמם שיש בעולם דבר חשוב מעבודת ה', אם היא נדחית מפניו אפילו לשעה. ובכך נשמרת חשיבותה של העבודה בעיני הכהנים ובעיני כל העם.

שלא להכנס שתויי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי

לא תעשה · ויקרא י, ט

שורש המצוה פשוט וידוע. ענייני המקדש ודברי התורה יקרים ביותר, ואין ראוי לעסוק בהם אלא כשדעתו של אדם מיושבת ומעשיו מכוונים. מי ששתה יין ודעתו מבולבלת אינו ראוי לעבוד בבית ה' או להורות הלכה לאחרים.

מצות בדיקת סימני בהמה וחיה

עשה · ויקרא יא, ב

שורש כל איסורי המאכלות הוא שה' הרחיק מעמו מאכלים המזיקים לגוף, והגוף הוא כלי לנפש. וכיון שנאסרו עלינו בהמות מסוימות, כל מה שנאסר מחייב אותנו לבדוק אותו היטב. לכן נצטווינו לבחון את סימני הטהרה לפני האכילה, כדי שלא ניכשל באיסור.

שלא לאכל בהמה וחיה טמאה

לא תעשה · ויקרא יא, ד

ה' יודע שבכל המאכלות שהרחיק מעמו יש נזקים לגוף, והגוף הוא הכלי שבו פועלת הנפש ומתעלה במעשיה הטובים. לכן הרחיק אותנו מהם, כדי שהנפש תוכל לפעול את פעולתה, ולא יינעל הפתח בפניה בגלל מזג רע של הגוף וטמטום הלב.

מצות בדיקת סימני דגים

עשה · ויקרא יא, ט

שורש בדיקת סימני הדגים הוא אותו שורש של בדיקת סימני הבהמה, והוא כולל את כל המינים. התורה הקפידה על דג שיש לו סנפיר וקשקשת, כי מין זה מתאים לטבעם של בני אדם. ומאחר שהדגים האחרים נאסרו, ראוי לבדוק היטב את סימניו של כל דג לפני שאוכלים אותו.

שלא לאכל דג טמא

לא תעשה · ויקרא יא, יא

ה' הרחיק מעמו כל מאכל שיש בו נזק, בין מן הבהמה, בין מן העוף ובין מן הדגים. הגוף הוא כלי לנפש, וכשהוא ניזון ממאכלים טובים הוא נשאר בריא ומוכן לשמש אותה. והדגים הטמאים, לדברי בעל החינוך, הם בכלל המאכלים המזיקים.

שלא לאכל עוף טמא

לא תעשה · ויקרא יא, יג

גם העופות הטמאים נאסרו מאותו טעם של כל איסורי המאכלות. הגוף משתנה ונבנה בכל יום מן המזון שהאדם אוכל, ולפי טיבו של המזון יהיה בריא או חולה. ומחסדי ה' שהרחיק מאיתנו מאכלים המולידים בגוף ליחות רעות, כדי שיהיה כלי שלם לנפש.

מצות בדיקת סימני חגבים

עשה · ויקרא יא, כא

שורש המצוה כמו בשאר המינים. מה שנאסר עלינו מן החגבים נאסר משום שיש בו נזק לגוף, שהוא כלי לנפש. ולכן מי שבא לאכול מהם צריך לבדוק היטב את הסימנים שנתנה התורה, כדי שלא יבוא לידי איסור.

מצות טמאת שמנה שרצים

עשה · ויקרא יא, כט

אין אדם שהשיג את כל החכמה עד סופה, ואפילו משה רבנו לא השיג שער אחד מחמישים שערי בינה. אבל ברור שה', אבי החכמה והטוב, אינו מצווה דבר אלא לטובתנו, ולכן גם כשאיננו מבינים את התועלת שבמצוה אנו יודעים שהכל לטוב. בעל החינוך מציע שאולי הטומאה מזיקה לנפש ומחלישה את מעיינות השכל, ומאחר שאיננו מכירים את מהות הנפש, איננו יכולים לדעת את מחלתה ואת רפואתה.

מצות ענין טמאת אכלין

עשה · ויקרא יא, לד

שורשי הטומאה והטהרה מבוארים במצוה הקודמת. הטומאה עלולה להזיק לנפש ולקלקל מעט את השכל, ורק מי שמכיר את מהות הנפש לעומקה יוכל להבין את דרכי מחלתה ורפואתה. לכן אנו מקבלים את דיני טומאת האוכלים כפי שנצטווינו, בטוחים שה' ציווה אותם לטובתנו.

מצות ענין טמאת נבלה

עשה · ויקרא יא, לט

גם טומאת הנבלה היא מדיני הטומאה והטהרה, ששורשם עמוק ונעלם. ה' אינו מצווה דבר אלא לטובתנו, ובעל החינוך מציע שהטומאה פוגעת בנפש כשם שמחלה פוגעת בגוף. ומאחר שאין בידינו לדעת את מהות הנפש, איננו יכולים לעמוד על כל טעמיה של הרחקה זו.

שלא לאכל שרץ הארץ

לא תעשה · ויקרא יא, מא

איסור השרצים הוא חלק מאיסורי המאכלות, ושורשם אחד. ה' הרחיק מאיתנו מאכלים המזיקים לגוף ולנפש, ואף כשאיננו מבינים את הנזק, אנו יודעים שחכמתו גדולה מחכמתנו ושהכל לטובתנו. והשרצים נקראים בתורה שקץ, דבר שהנפש קצה בו.

שלא לאכל מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפרות

לא תעשה · ויקרא יא, מב

גם כאן השורש הוא שורש כל איסורי המאכלות. ה', אבי החכמה, אינו מצווה דבר אלא לטובתנו, ובכל מה שהרחיק מאיתנו יש תועלת לגוף ולנפש, אף אם אינה גלויה לנו. ואכילת בריות קטנות כאלה, אפילו במקום שאין בה איסור, יש בה שיקוץ לנפש.

שלא לאכל משרץ המים

לא תעשה · ויקרא יא, מג

שורש המצוה כשורש כל איסורי המאכלות. הגוף הוא כלי לנפש, וה' בחסדו הרחיק מעמו כל מה שמזיק לו ומוליד בו ליחות רעות. ובריות קטנות השטות במים, כמו תולעים ועלוקות, הן בכלל המאכלים שהרחיקה התורה.

שלא לאכל מן השרצים המתהוים מן העפוש

לא תעשה · ויקרא יא, מד

בעל החינוך כותב שהשורש ידוע. הבריות הנוצרות מן העיפוש הן מאכל מאוס ומזיק, וה' הרחיק מעמו כל מה שמזיק לגוף, שהוא כלי לנפש. והתורה מכנה את האכילה מהן טומאה של הנפש, כדי שנבין שהנזק אינו לגוף בלבד.